שמואל הימן
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה. | |
 | |
| לידה |
1949 (בן 75 בערך)  |
|---|---|
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| מוסדות |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
  | |
שמואל נעם הימן (נולד ב-1949) רופא גמלאי פעיל בתחום הקליני, בהוראה ובמחקר. מומחה ברפואה פנימית וברפואה דחופה, פרופסור מן המניין בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, גמלאי צה"ל (בדרגת אל"ם). שימש בעבר כמנהל המחלקות לרפואה דחופה ופנימית בבית החולים הדסה הר הצופים וכמנהל רפואי של מוסד גריאטרי (בית באייר, ירושלים).
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמואל נעם הימן נולד ב־1949 לרופא הילדים פרופסור ישראל ולאה הימן.
לאחר סיום לימודיו בתיכון עירוני ה', ת"א (1967), למד במסגרת העתודה האקדמית בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, ירושלים (1967–1973) וסטאז' במרכז הרפואי בתל השומר (1974–1973). ניהל קריירה צבאית במקביל לקריירה מקצועית כרופא, חוקר ומורה בתחומי רפואה ומחקר. את שירותו הצבאי החל כרופא בגדוד הצנחנים 890 ובמהלך השנים 1975–2010 מילא מגוון תפקידים כרופא בשרות סדיר, קבע ומילואים. ובין היתר מילא תפקידי רופא אוגדתי בלבנון בעקבות מלחמת שלום הגליל, כולל בלחימה באזור ביירות ופיקוד על הטיפול בנפגעי אסון צור הראשון, מפקד רפואה פיקודי בפיקוד הצפון בדרגת אל"ם בשנים 2001–2003, רופא גייסי ומפקד בית חולים צבאי באזור אסון בגבול רואנדה.
בתחום המקצועי והאקדמאי התמחה ברפואה פנימית בבית החולים הדסה הר הצופים בין השנים 1985 –1977 וניהל את המחלקה לרפואה דחופה בבית חולים זה (1989–1986) ונמנה עם האבות המייסדים של דיסיפלינת הרפואה הדחופה בארץ. בשנים 1991 –1989 שימש כעמית מחקר בנפרולוגיה, אוניברסיטת הרווארד ובית החולים בית ישראל, בוסטון, שם פיתח כישוריו המחקריים. בהמשך חזר כרופא בכיר לבית החולים הדסה הר הצופים, בו שימש בין השנים 2016 –2010 כמנהל המחלקה הפנימית והמערך הפנימי. ממשיך לשמש כרופא פעיל, חוקר ומורה בהדסה מאז סיום תפקיד זה ויציאתו לגמלאות. בנוסף לפעילויות אילו שימש כמנהל רפואי של מוסד גריאטרי גדול, בית באייר לקשיש, ירושלים בין השנים 2017 –2003 והיה בין היוזמים לקידום נוהלים והחלטות במודע על ידי החולים בסוגיות סוף החיים. החל משנת 2017 - משמש כיועץ ב"יד מכוונת" לזכאויות על רקע רפואי בביטוח לאומי. במסגרת תפקידיו הצבאיים והתמחותו ברפואה דחופה חווה התנסויות רבות ברפואת אסון, כולל ההשתתפות במשלחות סיוע רפואי באזורי אסון בעולם בקמבודיה (1979), ארמניה הסובייטית (1988), רואנדה (כמפקד בית חולים שדה (1994)) ואתיופיה (2000), ומילא תפקיד מרכזי בגיבוש מבנה ותפיסת הפעלה של בית חולים שדה מוטס צבאי לאזורי אסון, ראה מאמר רלוונטי[1].
בין יתר עיסוקיו ותחביביו מחוץ למסגרת עבודתו עבר קורסי סקיפרים בדרך הים, מרינת הרצליה, והשתתף בהפלגות במקומות שונים בעולם.
אקדמיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התקדמות במסלול רופא-חוקר ממרצה ועד מינוי כפרופסור מן המניין ברפואה פנימית (2007). פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית מ-2018. ראש החוג לרפואה פנימית, בית הספר לרפואה, האוניברסיטה העברית, ירושלים (2006–2003). תפקד כראש ועדת היגוי להקמת בית הספר לרפואה צבאית, הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית (2012–2010) וחבר הוועדה האקדמית של מוסד זה מ 2013.
45 שנה משמש כמורה ומדריך ליד מיטת החולה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית, במהלכם הקנה יסודות בגישה ובחשיבה הקלינית למאות רבות של סטודנטים לרפואה ורופאים צעירים.
מחקרו בסיסי של פר' הימן התפתח, אשר החל בהכוונת הפרופסורים מאיר ברזיס, פרנקלין אפשטיין וסימור רוזין, תרם להבנת היבטים פיזיולוגיים בכליה ומנגנוני אי ספיקת כליות חריפה במגוון מצבים, כחשיפה לחומרי ניגוד רדיולוגיים בהדמיות CT או צינתורים, במתן תרופות הפוגעות בכליה כתכשירים מעכבי דלקת (NSAID), ציקלוספורין, אמפותריצין, או ציספלטינום, במתן תכשירים חדשים לסוכרת ממשפחת מעכבי SGLT2, במצבי תמס שריר (רבדומיוליזיס), בעקבות טביעה, ועוד. מחקריו התמקדו במיוחד במנגנוני ירידה במתח החמצן (היפוקסיה) בחלקים העמוקים של הכליה (מדולה) ובתגובת תאי הכליה לעקה היפוקסית באמצעות גורמי שיעתוק (Hypoxia-inducible factors- HIF) במצבי חולי שונים כסוכרת, אי ספיקת לב, מחלת כליות כרונית, אלח דם ועוד. בעבודותיו נבדקו מתווכים מרכזיים המשפיעים על זרימת הדם ותצרוכת החמצן בחלקים שונים בכליה כפרוסטגלנדינים, חנקן חד-חמצני, דופמין, אנדותלין ואחרים. עבודותיו נערכות בשיתוף פעולה עם חוקרים באוניברסיטה העברית, בבית הספר לרפואה של הטכניון ורמב"ם ובמכון ויצמן ועם מדענים בארצות הברית, גרמניה, יפן ועוד. במחקריו אילו זכה להכרה בינלאומית כחוקר מוביל בתחום היפוקסיה כליתית, בפיתוח מודלים של אי ספיקת כליות חריפה ובפגיעה כלייתית מחומרי ניגוד רדיולוגים.
בנוסף עוסק פר' הימן בתחומי מחקר קליני מגוונים, כולל היבטים קליניים וארגוניים ברפואת אסון, רפואה פנימית ורפואה דחופה, וכן בחינוך רפואי.
עם התפרצותה של מגפת הקורונה השתתף פרופ' הימן בקבוצות מחקר העוסקות בהבנת הרקע הפיזיולוגי של מחלת הקורונה יחד עם פרופ' זאיד עבאסי מהטכניון - מכון טכנולוגי לישראל ועם פרופ' עבד אל רוף חיגאזי מביה"ח הדסה והאוניברסיטה העברית בירושלים. מאמר שפרסם בנושא הוא אחת הדוגמאות לתולדת עבודה זו[2].
השתתף בכתיבת כ־220 מאמרי מחקר וספרות קלינית, מכתבי מערכת ופרקים בספרי רפואה[3] (אתר Pubmed) וזכה לאלפי ציטוטים בספרות הרפואית העולמית[4]. (אתר Researchgate)
חברות באיגודים מקצועיים: האיגודים הישראלים לרפואה פנימית, רפואה דחופה, נפרולוגיה וטוקסיקולוגיה. חבר באיגודים נפרולוגים בינלאומיים: האיגוד הבינלאומי (ISN), האמריקאי (ASN) והאירופאי (ERA-EDTA)
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תושב מבשרת ציון ירושלים, נשוי לאילת (אחות מוסמכת, רוקחת, מדעי מידע, רפואה משלימה), אב ליהונתן, לאהלי, עודד ודפנה. אחיו של הימן הם פרופסור אהוד הימן (פיזיקאי, אוניברסיטת תל אביב) ואליהו הימן (פסיכואנליסט).
פרסים והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברשימת המורים המצטיינים בבית הספר לרפואה בשנים 2014–2000.
- פרס הפקולטה למורה מצטיין (2015).
- פרס הפקולטה להמשך הצטיינות בהוראה לאחר פרישה (2019).
- פרס החברה הבינלאומית להיפוקסיה כלייתית, אופסלה, שוודיה (2017).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אסון צור, באתר (ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון)