רחל ליברמן
רחל לאה ליברמן (בספרדית: Raquel Liberman; 10 ביולי 1900, ברדיצ'ב, האימפריה הרוסית – 7 באפריל 1935, בואנוס איירס, ארגנטינה) הייתה לוחמת נגד סחר בנשים בארגנטינה, לאחר שבעצמה נפלה קורבן לתופעה זו. היא הצליחה להביא בתחילת המאה ה-20 להרשעתם של ראשי רשת הברחת נשים יהודיות לארגנטינה, ולחיסול הארגון 'צבי מגדל' שבו הם היו מאוגדים. [1][2][3]
ילדות, וראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליברמן עברה עם משפחתה ממקום הולדתה ברדיצ'ב, אוקראינה - לוורשה בפולין, עוד בילדותה.[4] היא נישאה כדת וכדין ב-1919 בטקס חופה וקידושין ליעקב פרבר, חייט יהודי מוורשה, שהיגר כעבור זמן לארגנטינה, לעיירה טפאלקווה (Tapalque) במחוז בואנוס איירס, שם השתקעו לפני כן אחותו ובעלה. רחל ליברמן הצטרפה לבעלה עם שני ילדיהם ב-1922, אבל קצת לאחר בואם נפטר יעקב פרבר משחפת. כיוון שנזקקה נואשות לפרנסה אך לא ידעה ספרדית, הפקידה את ילדיה בידי משפחה אומנת ונסעה לחפש תעסוקה במקצועה כתופרת בבואנוס איירס. כדי להקל על עצמה במציאת עבודה, שמרה בסוד את קיום ילדיה, ובמקביל - העלימה מהם ומשאר מכריה את קורותיה בעיר הבירה.
השתעבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
השתלשלות האירועים שהביאו לנפילתה של ליברמן ברשת הסרסורים סוחרי הנשים לא ידועה, בהיעדר מידע על חייה המוקדמים בבואנוס איירס, אך בעיקר - משום היותה קנאית מאוד לפרטיותה. ליברמן נלכדה בציפורני ארגון הסרסרות 'צבי מגדל', "וורסוביה" (וורשה) לשעבר, והוכרחה לעבוד למענו בזנות, כשכל אותו זמן גם מימנה את אחזקת ילדיה, ואף חסכה מספיק כסף לפדיון חירותה כעבור שנים, מארגון הפשע המוגן מצד מושחתיי המשפטרה. עם שחרורה משיעבוד, עלה בידיה לפתוח חנות קטנה בשדרות קאג'או, במרכז בואנוס איירס. ואולם, אנשי 'צבי מגדל' החלו להטריד אותה באיומים והפחדות, על מנת להרתיע את הנשים הכלואות בידיהם מלחקות את מעשיה וללכת בדרכה. סרסור בשם חוסה סלומון קורן, שליברמן לא הכירה ולא ידעה על חברותו בארגון, חיזר אחריה בעקשנות עד שלבסוף נענתה ונישאה לו בטקס חתונה מבוים שארגן בסיוע ארגון 'צבי מגדל'. את האמת גילתה מאוחר מדי, לאחר שסלומון "החתן" חמס את כל כספה וחסכונותיה, עד שנאלצה להשתעבד שוב לארגון הפשע ולחזור לעבוד באחד מבתי הבושת בשליטתו.[5]
בערב השנה החדשה 1929, ב-31 בדצמבר הצליחה ליברמן לחמוק סופית משליטת ארגון הפשע, כדי להתלונן נגד ראשיו במשטרה, בפני קצין-חוקר, חוליו אלסוגראי (Julio Alzugaray),שהתרשם ונחלץ לעזרתה, ובמשך חצי שנה מסרה בפניו מידע אודות פעילות ארגון הפשע 'צבי מגדל'. תלונתה בפני הרשויות הייתה העדות הראשונה והמשמעותית, שחשפה את פעילות רשתות הסחר בנשים בארגנטינה, והביאה בסופו של דבר לחיסולן גם בברזיל ועוד מדינות.
העדות, והפללת ארגון 'צבי מגדל'[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבריחתה השנייה העידה ליברמן, כאמור בפני החוקר אלסוגראי - שנודע ביושרתו, ובעזרתו הוגשה העדות לבית משפט באביב 1930. לשאלת החוקר אם היא נחושה להעיד בשבועה בפני שופט היא ענתה: "אני יכולה למות רק פעם אחת - לא איסוג מן התלונה".[6] על דוכן העדים בפני השופט ד"ר מנואל רודריגז אוקמפו, חשפה ליברמן את השיטות בהן נהג ארגון הפשע ללכוד ולהעביר נשים ונערות, בהונאת הגירה לעולם החדש, תוך כדי התעללות קשה, פיזית ונפשית, כבר בעת מסעם הימי בספינות משא מאירופה לארגנטינה, כדי לדכא ולמנוע כל התנגדות, או ניסיון להפללת הארגון.
על בסיס עדותה ציווה השופט לעצור 108 מאנשי 'צבי מגדל', ולהוציא צווי מעצר כנגד 334 עבריינים נמלטים באשמת קשירת קשר לביצוע פשעים חמורים ומעשי שחיתות. המשפט הארוך הסתיים בסוף 1930 כשכל 108 הנאשמים הורשעו באשמות שיוחסו להם. "עצם קיומו של ארגון 'צבי מגדל' מאיים על שלום החברה שלנו", כתב השופט אוקמפו בסיכום פסק הדין, בגזרו תקופות מאסר ארוכות על הנאשמים.
החקירות והמשפט חשפו את קשרי הגומלין שנרקמו בין ארגון הפשע למשטרה הפדרלית ולרשויות החוק במדינה. עורכי הדין של 'צבי מגדל', המקושרים לחברה הגבוהה, הגישו ערעור על פסק הדין של השופט אוקמפו, וזכו: בית הדין לערעורים אשרר את הרשעתם וכליאתם של שלושה נאשמים בלבד מבין חברי ארגון הפשע, ואת השאר - הוציא לחפשי. ערכאת הערעורים הצדיקה זאת, בכך שליברמן הייתה היחידה שהעידה במשפט (חרף האיומים עליה) בעוד קורבנות פשע אחרות נמנעו מלהתלונן בהליכים פליליים. למרות זאת, פרסום המשפט וספיחיו בתקשורת העלה את מודעות הציבור לפעילות 'צבי מגדל', וחדירתו לרשויות החוק והממשל, וכך סייע לבסוף לחיסולו.[7]
מחלה מוות והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רחל לאה ליברמן מתה מסרטן בלוטת התריס ב-7 באפריל 1935, בגיל 34.[8] - החל משנת 2010 מוענק בארגנטינה "פרס רחל ליברמן", המכבד ומוקיר את כל המקדם הגנת ושמירת זכויות נשים וקידומן.[9] - ליברמן היוותה השראה לכמה יוצרים ומחברים: - ספרו של יצחק בשביץ זינגר "חלאה" (Scum), ספרה של נורה גליקמן "הסחר היהודי בשפחות לבנות, וסיפורה של רחל ליברמן" הם תיאור היסטורי של גורלה. המשורר והסופר אילן שיינפלד חיבר רומן על אירועי התקופה, ושמו "מעשה בטבעת". הומברטו קוסטנטיני מת לפני השלמת סיפורו העלילתי "הרפסודיה של רחל ליברמן", שקיווה "שיצדיק [אותו] בעיני אלוהים".[10] קרלוס לואיס סרנו כתב מחזה בשם "רחל ליברמן, היסטוריה של פיצ'ינצ'ה" (הר געש בדרום אמריקה, המקושר לשחרור היבשת מכובשיה הספרדים). מירטה שלום כתבה את la Polaca ("הפולניה", כינוי בעל קונוטציה שלילית בספרדית). אשת הקולנוע הארגנטינאית, גבריאלה בוהם הפיקה סרט דוקומנטרי בן 30 דקות על ליברמן בשם "רחל: אישה נודעת". בשנת 2019 עלתה לאוויר בארגנטינה טלנובלה תקופתית בשם "Argentina, tierra de amor y venganza" ("ארגנטינה, ארץ של אהבה ונקמה") (אנ'). בארץ היא שודרה תחת השם "ארץ אהובה". אחת הדמויות הראשיות בה, שגולמה על ידי אאוחניה סוארס, מבוססת על דמותה של רחל ליברמן.[11]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערן מינהר, ״ליבר־וומן״ - סיפורה של רחל ליברמן, בפודקאסט "מינהר הזמן״, תאגיד השידור הישראלי
- רחל-לאה ליברמן, הפרוצה היהודייה שהפילה את המאפיה היהודית בארגנטינה - הארץ (haaretz.co.il)
- ביאטריס אוברלנדר, "מתים רק פעם אחת": היהודייה שחיסלה את הארגון לסחר בנשים בארגנטינה, באתר ynet, 10 באוגוסט 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Glickman, Nora. "Raquel Liberman 1900–1935". Encyclopedia. Jewish Women's Archive. נבדק ב-4 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Glickman, Nora (2000). The Jewish white slave trade and the untold story of Raquel Liberman. New York: Garland Publ. ISBN 978-0815333005.
- ^ Maltz, Judy (2 באפריל 2013). "One brave woman's struggle against a Jewish prostitution ring". Haaretz. נבדק ב-4 במרץ 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Raquel Liberman | Jewish Women's Archive, jwa.org (באנגלית)
- ^ Sandra McGee Deutsch, Crossing Borders, Claiming a Nation. ; A History of Argentine Jewish Women, 1880–1955, Duke University Press, 2010, עמ' 116
- ^ "Reconocimiento a Raquel Liberman, pionera contra la trata de personas". www.diarioelargentino.com.ar. נבדק ב-3 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Argentine Jewry's dark secret". Ynetnews. נבדק ב-2017-07-24.
- ^ Pogoriles, Eduardo. "Zwi Migdal: filman la historia de la mafia polaca en la Argentina". Clarin.com. נבדק ב-3 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "La Legislatura de la Ciudad Autónoma de Buenos Aires sanciona con fuerza de Ley 3460". 10 ביוני 2010. אורכב מ-המקור ב-2015-09-23. נבדק ב-3 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lockhart (1997). Darrell B. (ed.). Jewish writers of Latin America : a dictionary. New York [u.a.]: Garland. p. 100. ISBN 978-0815314950.
- ^ Matías Bauso, La dura vida de Raquel Liberman, la prostituta polaca que inspiró a la China Suárez y se convirtió en un símbolo de la lucha contra la trata, infobae, 25.3.2019 (בספרדית)
