קרל פיליפ עמנואל באך
 | |
| לידה |
8 במרץ 1714 ויימאר, דוכסות סקסוניה-ויימאר, האימפריה הרומית הקדושה |
|---|---|
| פטירה |
14 בדצמבר 1788 (בגיל 74) המבורג, האימפריה הרומית הקדושה |
| מוקד פעילות |
ברלין, פרנקפורט על האודר, המבורג, נוירופין  |
| תקופת הפעילות |
מ-1725 |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת לייפציג, אוניברסיטת ברנדנבורג, בית הספר ע"ש תומאס בלייפציג |
| עיסוק | מלחין מהתקופה הקלאסית |
| זרם |
מוזיקה קלאסית |
| סוגה |
בארוק, סימפוניה |
| שפה מועדפת |
גרמנית |
| כלי נגינה |
עוגב, פסנתר |
| בן או בת זוג |
יוהאנה מריה באך |
| צאצאים |
יוהאן סבסטיאן באך, יוהאן אוגוסט באך, Anna Carolina Philippina Bach |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
קרל פיליפ עמנואל באך (בגרמנית: Carl Philipp Emanuel Bach, ויימאר, 8 במרץ 1714 – 14 בדצמבר 1788) היה מוזיקאי ומלחין גרמני ממייסדי הסגנון הקלאסי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרל פיליפ עמנואל באך נולד בוויימאר כבנם השני (מבין הילדים ששרדו) של יוהאן סבסטיאן באך ומריה ברברה באך. בגיל עשר החל את לימודיו בבית הספר סנט תומאס בלייפציג, שם שימש אביו (מאז 1723) כמנצח מקהלת הכנסייה. הוא המשיך ללימודי משפטים באוניברסיטת לייפציג (1731) ובאוניברסיטה של פרנקפורט על האודר (אנ') (1735), ובשנת 1738 סיים את לימודיו והוסמך כעורך דין. אולם לא הייתה לו כל כוונה להמשיך בקריירה משפטית, שכן גמר אומר להקדיש את עצמו למוזיקה.
כעבור חודשים אחדים השיג מינוי בברלין, אצל נסיך הכתר של פרוסיה, פרידריך (שעתיד להיות פרידריך הגדול), ועם הכתרתו של פרידריך למלך פרוסיה בשנת 1740 היה קפ"ע באך לחבר בתזמורת המלכותית.[1] באותה עת כבר היה בין נגני הצ'מבלו והקלוויכורד הראשונים במעלה באירופה וחיבוריו המוזיקליים, שראשיתם בשנת 1731, כללו כשלושים סונאטות ויצירות קונצרטנטיות לכלים אלה (הקלוויכורד היה החביב עליו ביותר).
שמו התבסס באמצעות שני קבצים של סונאטות, שאת הראשון בהם הקדיש לפרידריך הגדול ואת השני לדוכס הגדול מוירטמברג. בשנת 1746 מונה למלחין החצר, ובמשך עשרים ושתיים שנים נהנה (יחד עם קרל היינריך גראון, יוהאן יואכים קוונץ ויוהאן גוטליב נאומן) מחסדו המתמשך של המלך.
בשנות מגוריו בברלין כתב יצירות רבות, בהן מגניפיקט (שבו מתגלים עקבות רבים להשפעת אביו יוהאן סבסטיאן); קנטטה לחג הפסחא; סימפוניות ויצירות קונצרטנטיות; לפחות שלושה כרכי שירים; קנטטות חילוניות ושאר יצירות מזדמנות. אך יצירתו התמקדה בעיקר בצ'מבלו ובפסנתר הפטישים, שלהם חיבר קרוב למאתיים סונטות ויצירות סולו אחרות, בכללן הקובץ Sonaten mit veränderten Reprisen (בשנים 1760–1768) ואוסף הסונאטות für Kenner und Liebhaber ("סונאטות למבינים ולחובבים"). לצד זה קבע את מקומו בחזית ההוראה והתאוריה של הנגינה בכלי מקלדת, כשפרסם את חיבורו Versuch über die wahre Art das Clavier zu spielen ("מסה על האמנות האמיתית של הנגינה בכלי מקלדת"), שהתקבלה מיד כאבן יסוד של טכניקת הנגינה בכלי מקלדת. עד שנת 1780 הודפסו שלוש מהדורות שלה, והיא הניחה את היסודות לספרי הלימוד של מוציו קלמנטי ויוהאן קרמר. היידן ובטהובן סמכו את ידיהם על ספרו קפ"ע באך,[2] ובטהובן דרש מתלמידיו לשננו.
בשנת 1768 תפס קפ"ע באך את מקומו של טלמן כמנצח מקהלה בהמבורג, ובד בבד הפנה את תשומת לבו למוזיקה כנסייתית. בשנה שלאחריה ניצח על האורטוריה שלו "בני ישראל במדבר" (האורטוריה "אליהו" מאת מנדלסון מזכירה במבנה שלה את האורטוריה של קפ"ע באך), ובין 1769 ל-1788 כתב מעל עשרים יצירות לטקסט של הפסיון וכשבעים קנטטות, מזמורי תפילה, מוטטים ויצירות ליטורגיות אחרות. לצד זה המשיך בכתיבת יצירות אינסטרומנטלית. הוא מת בהמבורג ב-14 בדצמבר 1788.
במשך המחצית השנייה של המאה ה-18 היה שמו של קפ"ע עמנואל באך רם ונישא. מוצרט אמר עליו, "הוא האב, אנחנו הילדים"[3]. היידן הרבה לעיין ביצירתו וללמוד ממנה. בטהובן הביע הערצה והוקרה רבה לגאוניותו. למעמד זה הגיע בעיקר בזכות הסונאטות לכלי מקלדת, הצלולות בסגנונן, מעודנות ורגישות בביטוין, ועיקר תהילתן בחירות וגיוון העיצוב המבני. הן משוחררות כליל מן הצורנית הנוקשה של האסכולה האיטלקית, ובנויות במתווה רחב וגמיש שפותח בידי רבי האמנים הווינאים.
אף שיצירתו תחומה במסגרת צרה יחסית, משוקעת בה כנות מחשבה והיא מציגה ליטוש וכישרון ביטוי. קפ"ע באך עשה שימוש חופשי בצבע הרמוני לשמו, ובמובן זה יש לו מקום בין חלוצי האסכולה הווינאית הראשונה. שמו השתכח מעט במהלך המאה ה-19, וידועה ביקורתו של שומאן, שאמר עליו כי "בתור מלחין יוצר, הוא נשאר במרחק רב מאחורי אביו". לעומת זאת ברהמס רחש לו כבוד וערך חלק מן המוזיקה שלו. היום עלתה קרנו שוב, ויצירותיו מבוצעות ומוקלטות על ידי מוזיקאים רבים. בין יצירותיו המפורסמות: הסונאטות לכלי מקלדת, האורטוריות "בני ישראל במדבר" ו"תחייתו של ישו ועלייתו השמיימה" (Die Auferstehung und Himmelfahrt Jesu), הקונצ'רטי לצ'מבלו – במיוחד הקונצ'רטו בסול מז'ור (מס' 3 ברשימת יצירותיו) והקונצ'רטו ברה מז'ור (מס' 11) – והקונצ'רטו לחליל ברה מינור (מס' 22).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרל פיליפ עמנואל באך, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
קרל פיליפ עמנואל באך, באתר AllMovie (באנגלית)
קרל פיליפ עמנואל באך, באתר ספוטיפיי
קרל פיליפ עמנואל באך, באתר AllMusic (באנגלית)
קרל פיליפ עמנואל באך, באתר MusicBrainz (באנגלית)
קרל פיליפ עמנואל באך, באתר Discogs (באנגלית)- קרל פיליפ עמנואל באך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קרל פיליפ עמנואל באך, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
קרל פיליפ עמנואל באך (1714-1788), דף שער בספרייה הלאומית
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Hadow, William Henry (1911), "Bach, Karl Philipp Emanuel", in Chisholm, Hugh (ed.), Encyclopædia Britannica, vol. 3 (11th ed.), Cambridge University Press, pp. 130–131
- ^ Dammann, Guy (24 February 2011). "CPE Bach: like father, like son". The Guardian
- ^ באנציקלופדיה בריטניקה (1911)