לדלג לתוכן

קראק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קראק הוא נגזרת פוטנטית במיוחד של קוקאין המופק באמצעות עיבוד של קוקאין באבקה בתוספת אמוניה או ביקרבונט ומים, והפיכתו לצורת בסיס חופשי (Free base) הניתן לצריכה בעישון.[1]  למרות שהתמכרות לקראק אינה הגורם היחיד, היא גורם משמעותי ביותר לבעיות של בריאות הציבור. הקשר שלו לפשיעה, אלימות ובעיות חברתיות אחרות, הופך את השימוש בו לסוגיה מורכבת הדורשת טיפול רב-ממדי.[2] שיעורי ההתמכרות הגבוהים וההשלכות הנרחבות, הפכו את ההתמכרות לקראק למגיפה חמורה בארצות הברית מאז שנות ה-80 של המאה ה-20.[3]  

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קראק נחשב למסוכן וממכר מאוד עקב העוצמה והמהירות של השפעתו.[1]

כבר בשנות ה-70 החל השימוש בקוקאין, שנחשב לסם של המעמד הבינוני-גבוה. לעומת הקוקאין, האפקט המהיר והאינטנסיבי של הקראק, המתבטא בתחושת אופוריה עזה כמעט מיד לאחר העישון, הגביר מאוד את פוטנציאל ההתמכרות של הסם. עישון הקראק נתפס כשיטת צריכה נוחה וקלה יותר בהשוואה להזרקה או הסנפה.[4][5]

הפוטנציאל הכלכלי העצום הגלום בקראק, הביא להתפתחות מסחר והפצה בהיקפים נרחבים בעיקר באזורים אורבניים צפופים והגברת הזמינות והנגישות של הסם לאוכלוסייה.[4][5] התפשטות הקראק התרחשה על רקע מצוקה כלכלית עמוקה בערים רבות בארצות הברית שהעמיקה והחמירה בעיות חברתיות קיימות באותה תקופה. כל אלו הפכו את הסם לפופולרי ביותר סייעו ועודדו את התפשטותו בשנות ה-80.[4][5]

הרכב כימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקראק מופק מעיבוד של אבקת קוקאין הידרוכלוריד עם ביקרבונט ומים, או אמוניה ומים. תהליך זה מסיר את המלח ויוצר גבישים הניתנים לעישון.[6] האלקלואיד של הקוקאין מקיים אינטראקציה עם הקולטנים במוח ומונע ספיגה חוזרת של מוליכים עצביים כמו דופמין, מה שגורם להנאה ולערנות מוגברת.[1]

הבדלים בין קראק לקוקאין[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורת הצריכה מכתיבה את ההבדל המשמעותי ביותר בין קראק לבין קוקאין. בעישון הספיגה מתבצעת באמצעות הריאות ובהסנפה דרך ריריות האף. הספיגה של הקראק דרך הריאות, מאפשרת חדירת החומר למחזור הדם ומשם אל המוח במהירות גדולה בהרבה מאשר זו המתרחשת דרך ריריות האף. משום כך, העוצמה ומשך ההשפעה הפסיכואקטיבית מהירות וחזקות יותר באופן ניכר ובעקבותיהן מגיעה דעיכה מהירה ברמות הדופמין ובמצב הרוח.[1][7] המשמעות לכך היא ששימוש כרוני בקראק עלול לגרום לקשיים בויסות של  מערכת הגמול במוח. המוח מקשר בין שימוש בקראק לבין תחושות חיוביות, מה שמתחזק התנהגויות של חיפוש הסם בניסיון להשיג את אותה תחושה, במיוחד כאשר רמות הדופמין נמוכות.[7] מאפיין זה הופך את הקראק לחומר בעל פוטנציאל התמכרות גבוה בהרבה מזה של הקוקאין, מה שמגביר את הסיכון להתמכרות אליו ביחס לקוקאין.[1][7]

השלכות השימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש כרוני בקראק מוביל להתמכרות קשה, הפרעה לתפקוד, והשפעות נרחבות על סביבתו הישירה של המשתמש והחברה בכלל.[8]  פגיעות אופייניות כוללות פגיעה בלב ובכלי הדם, מחלות ריאה, פגיעה נרחבת במערכת העצבים המרכזית, ירידה חדה במשקל, ושחיקה וריקבון של השיניים.[9] עבור נשים, ההשלכות כוללות מעורבות בזנות ובקרב נשים הרות, סיכון מוגבר לתסמונת גמילה מסמים בילוד.[10][11]

מבחינה נפשית, התמכרות לקראק מקושרת עם תלות נפשית, דיכאון, תנודות חדות במצב הרוח של המשתמש ואף מחשבות אובדניות[12] ובמקרים קיצוניים פרנויה ופסיכוזה זמנית, עם הזיות ומחשבות שווא.[13]

ההתמכרות מאופיינת בחיפוש סם באופן אובססיבי, והדחף לצרוך את הסם מקשה מאוד על המשתמש להתנהל בחיי היומיום ולמלא מטלות פשוטות, כמו גם על טיפוח ושימור קשרים חברתיים, וההתמכרות משתלטת ומבודדת את המשתמש מסביבתו.[14]

עקב מחירו הגבוה של הקראק, מכורים רבים נקלעים לחובות ולמצוקה כלכלית חמורה. משתמשים רבים עלולים להידרדר לעבריינות בניסיון להשיג כסף לקראק ובמקרים קיצוניים אף הופכים מחוסרי דיור.[15] בקרב נשים נמצא כי הן נוטות לממן את הרגלי השימוש שלהן בזנות וכך הן חושפות עצמן לאלימות ולהידבקות במחלות מין.[16]

גמילה ונשירה מטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

גמילה מקראק מלווה לעתים קרובות בנשירה מטיפול ואף והגברת השימוש, הן בכמויות והן בתדירות השימוש.[17] עם זאת, ישנן תוכניות אינטנסיביות מבוססות טיפול התנהגותי-קוגניטיבי, כמו CBT או תרפיית קבלה ומחוייבות (ACT) שבכוחן לקדם רמיסיה מקראק ומקוקאין ולהפחית את השימוש.[18] התערבויות פסיכו-חברתיות כמו ניהול מתן תמריצים והתערבויות מוטיבציוניות נמצאו יעילות בהקשר של גמילה מקראק.[19] עד כה אין טיפולים תרופתיים המאושרים לטיפול בהתמכרות בקראק, אך בניסיונות לפתח טיפול תרופתי מתאים, מחקרים שבחנו את השימוש בתרופות כמו דיסולפיראם, מודפיניל ובקלופן, הראו אינדיקציות חיוביות ונמצאו כבעלות פוטנציאל תרפויטי.[20]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קראק בוויקישיתוף

NIDA (National Institute for Drug Abuse) - "Cocaine Research Report" 2016

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 Hatsukami & Fischman 1996.
  2. ^ Goldstein, DesLauriers & Burda 2009.
  3. ^ Blumstein 1995.
  4. ^ 1 2 3 Ratner 1993, pp. 1-35.
  5. ^ 1 2 3 Suffet & Brotman 1976.
  6. ^ NIDA 2016.
  7. ^ 1 2 3 Ouellet, Cagle & Fisher 1997.
  8. ^ Khalsa & Elkashef 2010.
  9. ^ Riezzo & et al. 2012.
  10. ^ Chambers, Hinesley & Moldestad 1970.
  11. ^ Stone 1974.
  12. ^ Falck, Wang & Carlson 2004.
  13. ^ Roncero & et al. 2015.
  14. ^ Bungay & et al. 2010.
  15. ^ Grogger & Willis 1998.
  16. ^ Edlin & et al. 1994.
  17. ^ Kattenberg 2022.
  18. ^ Zilverstand et al. 2018.
  19. ^ Kampman 2010.
  20. ^ Shorter & Kosten 2011.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

    Hatsukami, Dorothy K.; Fischman, Marian W. (1996). "Crack cocaine and cocaine hydrochloride: Are the differences myth or reality?". JAMA. 276 (19): 1580–1588. doi:10.1001/jama.1996.03540190052029.

    Blumstein, Alfred (1995). Youth Violence, Guns, and the Illicit-Drug Industry. Vol. 86. Journal of Criminal Law & Criminology. pp. 10–36.

    Goldstein, Rita A.; DesLauriers, Charlotte; Burda, Anthony M. (2009). "Cocaine: history, social implications, and toxicity–a review". Disease-a-Month. 55 (1): 6–38. doi:10.1016/j.disamonth.2008.10.002.

    Ratner, Mitchell S., ed. (1993). Crack Pipe as Pimp: An Ethnographic Investigation of Sex-for-Crack Exchanges. Lexington Books. pp. 1–35.

    Suffet, Frederic; Brotman, Richard (1976). "Female Drug Use: Some Observations". The International Journal of the Addictions. 11 (1): 19–33. doi:10.3109/10826087609027925.

    NIDA (2016-05-06). "Cocaine". drugabuse.gov. National Institute on Drug Abuse. נבדק ב-2021-09-17.

    Ouellet, Lawrence J.; Cagle, Henry H.; Fisher, Dennis G. (1997). "'Crack' Versus 'Rock' Cocaine: The Importance of Local Nomenclature in Drug Research and Education". Contemporary Drug Problems. 24 (2): 219–237.

    Chambers, Carl D.; Hinesley, R. K.; Moldestad, Mary (1970). "Narcotic Addiction in Females: A Race Comparison". International Journal of the Addictions. 5 (2): 257–278. doi:10.3109/10826087009056996.

    Stone, Martin (1974). Pregnant Addicts--Hooked Babies. New York Medical College.

    Khalsa, Jag H.; Elkashef, Ahmed (2010). "Interventions for HIV and hepatitis C virus infections in recreational drug users". Clinical Infectious Diseases. 50 (11): 1505–1511. doi:10.1086/652447.

    Kattenberg, S. F. (2022). The impact and evaluation of an ACT-based aftercare intervention in addiction care: a mixed-method pilot study (Master's thesis). University of Twente.

    Zilverstand, A.; Huang, A. S.; Alia-Klein, N.; Goldstein, R. Z. (2018). "Neuroimaging Impaired Response Inhibition and Salience Attribution in Human Drug Addiction: A Systematic Review". Neuron. 98 (5): 886–903. doi:10.1016/j.neuron.2018.03.048.

    Riezzo, I.; Fiore, C.; De Carlo, D.; Pascale, N.; Neri, M.; Turillazzi, E.; Fineschi, V. (2012). "Side effects of cocaine abuse: multiorgan toxicity and pathological consequences". Current Medicinal Chemistry. 19 (33): 5624–5646. doi:10.2174/092986712803988893.

    Falck, Russel S.; Wang, Jichuan; Carlson, Robert G. (2008). "Among long‐term crack smokers, who avoids and who succumbs to cocaine addiction?". Drug and Alcohol Dependence. 98 (1–2): 24–29. doi:10.1016/j.drugalcdep.2008.04.004.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קראק&oldid=38782290"