קהילת עדת ישורון (אמסטרדם)
 | |
| סדר חנוכת בית הכנסת של קהילת עדת ישורון, מאת הרב יצחק גרנבום ודוד פרידריכספלד, אמסטרדם 1796 | |
| מדינה |
הולנד  |
|---|---|
| יושב ראש |
יצחק גראנבום |
| תקופת הפעילות |
1796–1808 (כ־12 שנים) |
  | |
עדת ישורון הייתה קבוצה שפרשה מהקהילה היהודית הממוסדת באמסטרדם ב-1796, והקימה לעצמה בית-כנסת משלה בו שונה קלות נוסח התפילה. על אף האופי המצומצם של התאמות אלה, שנעשו כחיקוי לנוהג שרווח אצל הקהילה הספרדית המקומית, קבוצה זו נחשבת בדרך כלל לסנונית הראשונה שבישרה את הופעתה של היהדות הרפורמית.
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1795 כבש הצבא הצרפתי את הולנד, והקים בה את הרפובליקה הבטאווית, שנעשתה לבעלת-ברית צרפתית במלחמה נגד בריטניה. לפי הדוגמה הצרפתית, הרפובליקה הבטאווית פרסמה "הצהרת זכויות האדם והאזרח" וב-2 בספטמבר 1796 העניקו שוויון זכויות ליהודי הולנד.
התארגנות עדת ישורון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקהילה היהודית של הולנד מנתה כ-50,000 נפש ומחציתה הייתה מרוכזת באמסטרדם, הקיבוץ היהודי העירוני הגדול ביותר באירופה של אותה תקופה. פרט לשלושת אלפים נפש, יתר יהודי אמסטרדם היו אשכנזים ודיברו ביידיש מערבית. הקהילה, שמרבית חבריה היו עניים, הונהגה על ידי ועד של שבעה פרנסים עשירים, שנהנו בעבר מזכויות יתר שהעניק להם המשטר הישן.
לאחר כיבוש הולנד על ידי הצרפתים, קמה קבוצה של יהודים צעירים ומשכילים, שרצו לערוך שינויים ברוח המהפכה הצרפתית. קבוצת היהודים, יחד עם כמה משכילים לא יהודים, הקימה אגודה פטריוטית פרו-צרפתית בשם פליקס ליברטטה (הול'). הקבוצה פעלה למען אמנציפציה, שמה לה למטרה גם הכנסת שינויים בתפילת הציבור, ביטול הפיוטים והכנסת שינויים בתפילות שכללו תכנים היוצרים אנטגוניזם עם הסביבה הנוצרית.[1] הקבוצה נכשלה בניסיונותיה להביא לשינויים בקהילה היהודית ובעקבות הכישלון יזמו 21 מחברי האגודה הקמת קהילה יהודית מתחרה, אגודה שנשאה את השם "עדת ישורון" וסיפקה לחבריה רב, בית כנסת, בית מטבחיים לשחיטה כשרה, מקווה טהרה ובית עלמין. עדת ישורון או "הקהילה החדשה" (כינוי שדבק בעדה), הנהיגה חידושים, כמו הלנת המת במשך שתי יממות שלמות.
פעילות הקהילה החדשה התאפשרה הודות למשטר החדש שהנהיג הפרדת הדת מהמדינה וביטל בכך את הסמכות שהייתה לפרנסי הקהילה על היהודים. הקהילה החדשה גדלה בהתמדה והגיעה למאה משפחות. בין שתי הקהילות התנהל פולמוס חריף שבמהלכו האשימו הפורשים את הפרנסים בניצול ועושק העניים ובמתן כיבודים חריגים בבית הכנסת לעשירי הקהילה. אלה האחרונים, מצדם, האשימו אותם בעבירות ואסרו להתחתן עמם. הפולמוס התנהל על גבי חוברות ביידיש מערבית בשם "דיסקוהרש" שהדפיסו שתי הקהילות.[2] חוברות אלו נחשבות לאחד מכתבי העת הראשונים ביידיש. בעלונים שהדפיסו הושמץ רב הקהילה יצחק גרנבום כבעל "רוח חופשית" שמציג את עצמו כדתי. הם כינו את הקהילה "עדת קורח", את ספרו של הרב "זה רע יצחק" ואותו "יצחק גץ" ("אליל" ביידיש). ישראל גרנבום בנו של הרב פרסם חוברת בשם "מליץ יושר" כדי לענות על הטענות שהושמעו נגד אביו.[3]
שינויים בתפילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף על פי שבני עדת ישורון התפללו מתוך הסידור הרגיל, רבם יצחק גראנבום הנהיג שינויים. הוא הסיר כמה חלקים משניים מהתפילה כדי להבטיח ריכוז בקהל, הקפיד שמילות הפיוטים ייהגו בקפידה ושינה את מתכונת הדרשה בשבת; מעתה הקשיבו המתפללים בדממה, מבלי להעלות שאלות כמקובל עד אז. כמו כן, הפסיק את המכירה הפומבית של העליות לתורה. מיכאל מאיר העריך כי תיקונים אסתטיים אלה הושפעו מהנהוג אצל הספרדים בעיר, אף כי ב"עדת ישורון" הוסיפו לדבוק בהגייה אשכנזית. השינוי היחיד שמאיר מצא לו "תוקף אידאולוגי" היה השמטת תפילת אב הרחמים, המבקשת נקמה בגויים.[4] דוד פיליפזון כתב כי העדה הייתה הביטוי המעשי היחיד במאה ה-18 ל”רוח השינוי שעמדה באוויר” בעקבות התמורות הגדולות במעמדם ובתפישתם של היהודים; אך התיקונים שערכה ”היו בלתי-מספקים להכאיב”.[5] עם זאת, מאיר ראה ב"עדת ישורון" ניסיון מאורגן ראשון לערוך שינוי באורחות בית-הכנסת וניצן מוקדם של המגמה שתוביל ליהדות הרפורמית.[4] דן מיכמן ביקר היסטוריונים אלה על קישור העדה למגמה זו; הוא טען שהמדד היחיד לכך הוא השאלה אם היו להם מטרות דתיות אידאולוגיות בפני עצמן, ולא רק עניין פוליטי בהיפרדות. לכך, כתב, ”התשובה היא 'לא' מוחלט.” כמו כן, הצביע על כך שההנמקות לשינויים היו מהשיח ההלכתי המקובל והתבססו על כך שאין מניעה לאמץ מנהגים מהספרדים.[6]
קץ העדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 1806 השתתפו שלושה צירים של עדת ישורון, כמשקיפים, בסנהדרין של פריז.
עלייתו של לואי בונפרטה לכס המלוכה של הולנד, זמן קצר לאחר מות הרב של עדת ישורון, שינה את המצב במדינה והמלך החדש ציווה על איחוד הקהילות היהודיות תחת קונסיסטוריה, כפי שנעשה הדבר בצרפת של נפולאון. אמנם בהנהגה החדשה של הקהילה היהודית של אמסטרדם שולבו חלק מראשי עדת ישורון, אך שינויי המנהגים והתפילות לא נמשכו ובמיוחד לאחר תבוסת נפולאון וחזרת בית אורנז'.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכאל מאיר, בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יצחק אלבוגן, התפילה בישראל בהתפתחותה ההיסטורית, עמוד 294.
- ^ דיסקוהרש: גהאלטין צווישן יהודים אין שיף פון איטרט נאך אמשטרדם, 24 חוברות מטעם הקהילה החדשה, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית ודיסקוהרש וועגין די נייאי קהלה באמשטרדם, 16 חוברות מטעם הקהילה הישנה, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
- ^ ישראל גרנבום, מליץ יושר, אמסטרדם ה'תקס"ט, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית (עותק באתר גוגל ספרים)
- ^ 1 2 Michael Meyer. Response to Modernity: A History of the Reform Movement in Judaism. Wayne State University Press (1995). עמ' 25-25-26.
- ^ David Philipson. The Reform Movement in Judaism. Macmillan, 1907. עמ' 12.
- ^ David Harry Ellenson, After Emancipation: Jewish Religious Responses to Modernity, Hebrew Union College Press, 2004. עמ' 103.