צלף (צמח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןצלף
פרח הצלף
פרח הצלף
פרח הצלף
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צלפאים
משפחה: צלפיים
סוג: צלף
שם מדעי
Capparis
ליניאוס, 1753

צָלָף (גם נִצְפָּה; שמו המדעי: Capparis; בערבית קבאר, כבר, לצאפה) הוא סוג של שיחים (בישראל), מטפסים (מסתרגים) או עצים קטנים, ירוקי-עד ממשפחת הצלפיים. בסוג צלף 145 מינים, מהם 4 מינים גדלים בישראל, אחד מהם הוא צלף קוצני שלו 3 תת-מינים[1][2]. לפי הבוטנאים בישראל גדלים בר 6 מינים כאשר שני תת-מינים (מצרי וסיצילי) הם מינים שעומדים בפני עצמם[3][4]. רוב מיני הצלף נפוצים באזור הטרופי ומיעוטם ים תיכוניים או מזרח תיכוניים[1].

שמו המדעי של הצלף הוא Capparis, ובדומה לזה, בלשון חז"ל שמם של פקעי הפריחה שלו הוא "קפריסין".[5] השם נגזר, כנראה, מיוונית, וביטא את דמיון פקעי הפריחה הכבושים בחומץ, שהיה תבלין יקר ערך, לגללי העיזים (ביוונית: Capra). תפוצת הצלף כוללת את אפריקה, ערב, דרום אסיה והודו, ובנוסף משתרעת על איזורים נוספים באינדונזיה ואוקיאניה.[1]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל גדלים בר 4 מינים של צלף. שלושת השמות הראשונים שברשימה הם תת-מינים של צלף קוצני.

  1. צלף קוצני Capparis spinosa subsp. spinosa) הוא בן שיח או שיח שגדל בחבל הים תיכוני, בשפלת החוף ובהרי יהודה, השומרון והגליל.
  2. צלף מצרי (Capparis spinosa var. aegyptia) - תת-מין כונה גם צלף הערבה והא גדל באזור ים המלח ובצפון ומרכז הנגב.
  3. צלף סיצילי (שם מדעי: Capparis spinosa var. canescens Coss, שם נרדף: Capparis sicula) - תת- מין זה כונה בעבר צלף ביצני והוא גדל לאורך בקעת הירדן, נפוץ בבקעת כנרות, בגלבוע ובבקעת בית שאן; מצוי בבקעת חולה ובערבות הירדן; נדיר בגולן;  נדיר מאוד בגליל התחתון, בעמק יזרעאל, במדבר יהודה ובגלעד.
  4. צלף סחוסי (שם מדעי: Capparis cartilaginea, שם נרדף: Capparis sinaica) הוא שיח ירוק-עד נדיר הצומח במדבר הקיצוני , בדרום עמק הערבה ובהרי אילת בעיקר בערוצי נחלים ובסדקי סלעים.
  5. צלף רותמי (Capparis decidua) הוא שיח או עץ נדיר מאד ובסכנת הכחדה, ישראל מהווה את גבולו הצפוני של תפוצתו. מספר פרטים גדלים בשמורת עין גדי. באפריל 2013 דווח על מציאת פרטים בנחל חיון שבערבה.[6]
  6. צלף רמון (Capparis ramonensis)הוא שיח ירוק-עד, נדיר ביותר ובסכנת הכחדה, אנדמי לישראל וגדל אך ורק באזור מצומצם במכתש רמון. הוא הצג למדע בשנת 2011 על ידי פרופ’ אבינעם דנין.

הניצנים של ארבעת המינים הראשונים ניתנים לאכילה.

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיחים, מטפסים (מסתרגים) או עצים קטנים, ירוקי-עד, זקופים, מטפסים או לפעמים שרועים[7].

הענפים חדשים לרוב עם שערות מסועפות או פשוטות, נושרות במהרה או משתיירות לאורך זמן.

הלוואיים הקוצניים ישרים או מעוקלים כלפי בסיס הצמח (בישראל), לפעמים נעדרים.

העלים מסורגים, ערוכים באופן לולייני לאורך הגבעול או בשני טורים (אחד מעל השני), פשוטים בעל פטוטרת או יושבים, תמימים. הטרפים רכים עד נוקשים.

הפרחים גדולים, בודדים בחיק עלים בקצות הענפים, לפעמים בקבוצות דמויות סוכך.

הפרחים על פי רוב דו-מיניים, בעלי עטיף כפול, אינם נכונים (בעלי סימטריה דו-צדדית), צופניים, בעלי שחלה עילית (עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים מאוחים, מתחת לשחלה כל אחד לחוד[8].

מצעית הפרח מתארכת לצורת עמוד, הנושא את השחלה או גם את האבקנים (נושא שחלה, גניפור).

הגביע משתייר עם 4 עלי גביע מפורדים או מאוחים. אחד מהם, הסמוך לגבעול ממנו יוצא הפרח, גדול מהשאר, קעור ובבסיסו ובין זוג עלי הכותרת המכוסים על ידו יש צופן משולש לבן (מאגר מוגן).

הכותרת אינה נכונה, עם 4 עלי כותרת, מפורדים זה מזה, נושרים ביחידות. שני עלי כותרת הסמוכים לצופן צמודים זה לזה בבסיסם על ידי שערות.

האבקנים מרובים ובולטים מעבר לעלי הכותרת. הזירים ארוכים. המאבקים נפתחים בדקי אורך[8].

השחלה עילית, סגורה בראשה, נישאת על עוקץ ארוך (נושא שחלה, גינופור), בעלת 2 עד 8 עלי שחלה שאינם מופרדים זה מזה לגמרי מאוחים. השליה דופנית[9][8].

הפרי ענבה בשרנית, מוארכת או דמוית כדור או ביצה ובה זרעים רבים, חלקים וכהים הנתונים בתוך חומר ספוגי ומתוק. הענבה נפתחת באופן בלתי סדיר באמצעות 2 עד 4 קשוות או נשארת סגורה[9].

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא היה צָלָף שֵם אדם (נחמיה, ג', ל'), אולם ייתכן ששמו נגזר מן השורש צלף במשמעות העיקרית: בקע. ייתכן שבהשפעתו נקרא המושב צלפון בשפלת יהודה בשמו.

בהלכה, מוזכר הצלף כצמח שחלקיו השונים נאכלים, ומקובל לזהות אותו דווקא עם המין צלף קוצני.

הצלף מסוגל לגדול במקומות קשים עם מעט מאד אדמה. ניתן לראותו בנקיקי סלעים ובקירות מבנים. בתלמוד (ביצה, כה ע"ב) מופיע הצלף כצמח עז שאינו נרתע מקשיים. בשל תכונות אלו הצלף נבחר כסמל של פארק נאות קדומים.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Capparis Tourn. ex L. | Plants of the World Online | Kew Science, Plants of the World Online (באנגלית)
  2. ^ .Capparis L, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏18-7-2023
  3. ^ צלף, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  4. ^ דרור מלמד, משפחת הצלפיים, באתר צמח השדה
  5. ^ ראו למשל משנה, מסכת מעשרות, פרק ד', משנה ו'.
  6. ^ באפריל 2013 פרסמה רשות הטבע והגנים שלאחר שהצלף הרותמי נחשב כצמח נכחד בטבע בישראל, הוא התגלה בנחל חיון שבערבה.
  7. ^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד 1989 מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, 1989, עמ' 175
  8. ^ 1 2 3 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 216-8, 17,23
  9. ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל ירושלים כנה 1998, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 216-8