פורטל:היסטוריה/היסטוריון נבחר/76
אבו אל-פידה או אבו ל-פידה, ידוע באירופה כ Abulfeda, (נובמבר 1273 - 27 באוקטובר 1331) היה היסטוריון, גאוגרף, סופר ושליט ערבי, בעל שורשים כורדים. מחשובי המלומדים הערבים בימי הביניים. בשנותיו כמושל ואחר כך כסולטאן של האמירות חמאת, העיר הזאת ידעה תקופה של שגשוג כלכלי ופריחה תרבותית. נולד בדמשק. והיה צאצא של אחד מאחיו של צלאח א-דין האיובי. הוא השתתף במסעות המלחמה של הסולטאנים הממלוכים כנגד ממלכת ירושלים ונסיכות ארמניה. לאחר מכן מונה כמושל בחמאת, אחוזת משפחתו, ששוחררה על ידי הממלוכים מעול המונגולים וב-1312 קיבל מעמד "אמיר" מלווה בתואר "מאלכ אס סאליח". אחרי שהיה בת שנתיים בקהיר בשנת 1320, קיבל תואר סולטאן של האמירות, מושל-על מעל כל המושלים בסוריה. למשך למעלה מעשרים שנה מלך אבו אל-פידה בשלווה והדר תוך מילוי תפקידיו המנהליים ועיסוקים רוחניים - בעיקר כתיבה - שהביאו לפרסומו בעולם. בחצר מלכותו קיבץ מספר רב של מלומדים ואנשי ספרות וסייע להם בנדיבות. עבודתו ההיסטורית העיקרית קיצור תולדות המין האנושי, נכתב בצורת כרוניקה המתפשטת מבריאת העולם ועד שנת 1329. הוא תיאר בה גם אירועים בני זמנו שבהם השתתף בעצמו כמו כיבוש הערים טריפולי ועכו מידיהם של הצלבנים. אבו אל-פידה אינו מסתיר את האכזריות שהתלוותה לכיבוש הערים על ידי המחנהו הממלוכי, ומביע לפעמים את הסתייגותו כלפי האלימות המיותרת.
