פורטל:היסטוריה/היסטוריון נבחר/2
יהודה באואר (נולד ב-1926) הוא פרופסור אמריטוס במכון ליהדות זמננו שבאוניברסיטה העברית המתמחה בחקר השואה, חתן פרס ישראל לשנת תשנ"ח 1998, יקיר ירושלים לשנת תשס"ח 2008 וחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. יהודה באואר הוא מבכירי חוקרי השואה בעולם. מאז 1997 הוא משמש כיועץ אקדמי לכוח המשימה הבינלאומי לחינוך, זיכרון ומחקר השואה. כיום הוא משמש יועץ אקדמי וחבר בוועד המנהלים של יד ושם באואר הוא שותף מייסד וחבר מערכת של ילקוט מורשת, שהוא כתב העת המרכזי לחקר השואה בשפה העברית, היה מעורכי האנציקלופדיה לשואה שראתה אור ב-1990 (עורך ראשי – ישראל גוטמן). בשנת 2000 נבחר כחבר באקדמיה הישראלית הלאומית למדעים.
בעבודותיו טוען באואר כי השואה היא תוצאה קודם כל של האידאולוגיה ולא תוצאה של המבנים החברתיים הגרמניים, כפי שטוענים אחדים מעמיתיו. לדעתו עצם מלחמת העולם השנייה היא ראשית לכל מלחמה אידאולוגית. הנאצים פתחו במלחמה מסיבות אידאולוגיות, בעוד שהגורמים הכלכליים והמדיניים, עם כל חשיבותם, הם משניים לאידאולוגיה. זה היה, לטענתו, ההקשר שבתוכו צמחה מרכזיותו של הגורם האידאולוגי בהנעת השואה. במחקריו הביע את הרעיון כי השואה ניתנת להיחקר כאירוע היסטורי משום שמדובר במעשים של בני אדם כנגד בני אדם אחרים, ואינה אירוע שהוא מעבר לתפיסה האנושית. כן הביע את העמדה שאין לדון את קורבנות השואה, לרבות חלק גדול מאנשי היודנראט, לכף חובה, מאחר שהם עמדו בפני מבחן היסטורי ללא תקדים וללא הקבלה. בוויכוח שהתעורר בדעת הקהל הישראלי בענינו של ד"ר ישראל קסטנר, היה באואר מבין אלה שסברו כי קסטנר פעל בכוחותיו הדלים כנגד מכונת ההשמדה, במטרה להציל יהודים רבים ככל האפשר.
