משתמש:Tareklay/אחלם מוסתר'אנימי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אחלם מוסתר'אנימי ביריד ספרים בביירות, 2012

אחלאם מוסתג'אנמיערבית: أحلام مستغانمي;) היא סופרת אלג'יראית שכונתה "הסופרת הערבית הטובה ביותר בעולם" [1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחלם מוסתר'אנימי סופרת אלג'ירית נולדה בתוניס, היא בתו של מוחמד שריף (محمد شريف), אחד ממנהיגי המהפכה באלג'יריה, שנאלץ לצאת לגלות בעת מלחמת השחרור האלג'ירית. בעקבות העצמאות משפחתה חזרה לאלג'יריה, שם היה אביה, אינטלקטואל והומניטארי, בעל תפקידים בכירים בממשלה האלג'ירית הראשונה. הוא פתח קאמפיין אוריינות בכל רחבי הארץ והשגיח על חלוקת קרקע חקלאית לעניים.

אחלאם בוגרת הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת אלג'יר, (1973). סיימה ב- 1982, את לימודי הדוקטורט בתחום הסוציולוגיה באוניברסיטת סורבון. היא נשאה בשנת 1976 לעיתונאי לבנוני ועברה לגור עמו בבירות. שם הקימה בשנת 2003 הוצאת ספרים בשם פרסומי אחלם מוסתר'אנימי (מנשוראת אחלם מוסתר'אנימי). פרסמה שישה ספרים, בהם טרילוגיה נודעת, המורכבת מזיכרון הגוף (ד'אכרת אל-ג'סד) (ذاكرة الجسد) 1993, שיכרון חושים (פודא אל חואס) (فوضى الحواس) 1998, ממיטה למיטה (עאבר סריר) (عابر سرير) 2003.

קובץ שיריה הראשון על עוגן הימים עלא מרפא אל-איאם (على مرفأ الأيام) יצא לאור בשנת 1973. קובץ שיריה האחרון כזבי דג (אכאד'יב סמכה) (أكاذيب سمكة) יצא לאור בשנת 1993. הספר זיכרון הגוף (ذاكرة الجسد) זכה להצלחה רבה והיא קיבלה עבורו את מדליית נגיב מחפוז לספרות בשנת 1998. נכון ל-2011, מוסתגאנמי פירסמה כשלושה ספרי פרוזה וארבעה ספרי שירה.[2]

בשנות ה-70 של המאה ה-20, בעקבות ניסיון ההתנקשות של להווארי בומדיין, והמהפכה שחלה ואסרת הנשיא אחמד בן בלה (أحمد بن بلة) כתוצאה מאירוע המהפכה זה, מצבו הנפשי של אביה של אחלם התדרדר, כתוצאה מכך שהיה גם הוא מוקד ההתנקשות ועקב זאת נכנס למשבר נפשי ואושפז בבית חולים פסיכיאטרי. מכוון שאחלאם הייתה הבכורה מבין אחיה, לקחה על עצמה את האחריות לפרנס את משפחתה. במהלך 3 שנים הציגה אחלאם בשידור חי, ברדיו הלאומי, שירה שנקראת לחישות (همسات) (hammassat), וכך, בגיל 17 היא הפכה להיות שם מוכר בכל בית באלג'יריה עם ההצגה היומית שלה. הוציאה לאור ב-1973 קובץ השירה הראשון עלא מרפה אל-איאם (עד למקלט הימים) (على مرفأ الأيام). אחלם הייתה האישה הראשונה שהוציאה אוסף שירה בערבית, שהציב אותה על דרך מרכזית אך קוצנית, דוקרנית. ,(Kitaba Fi Lahdat Ouray), (וקובץ השירה נוסף יצא לאור בשנת 1976 נקרא (כתיבה ברגע של עירום), (في لحظة عري). באותה תקופה היא הייתה חלק מהדור הראשון שרכש את הזכות ללמוד בערבית, לאחר יותר מ-100 שנים שנמנעה השפה הערבית על ידי הקולוניזציה הצרפתית [3]

שדה המוקשים של השפה הערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפה הערבית, שעודד אביה, הדובר צרפתית, כנקמה בשלטון הצרפתי שהתנהל בין השנים 1954-1962, והוביל, בסופו של דבר, לעצמאותה של אלג'יריה משלטון צרפת. נקמה בצרפת סיפקה לה תחושה של שחרור, משום שמשפחתה לא שלטה בשפה הערבית שנרכשה מחדש. החברה האלג'ירית בנתה מחדש את זהותה והתאוששה מן העבר הקולוניאלי שהביא למותם של יותר ממיליון וחצי. בחברה האלג'ירית לא היו מוכנים לראות בחורה המתבטאת בחופשיות בנושאים כמו אהבה וזכויות של הנשים, ואפילו פחות מוכנים לראות אותה עושה זאת בשפה הערבית המקודשת. כאן התחיל המאבק של אחלאם נגד סקסיזם [4]

אף על פי שנשים נלחמו לצד הגברים שלהם במהלך המהפכה, בתקופה לאחר המלחמה החזירו נשים לתפקידים המסורתיים שלהן:[5] נשלל מהן החופש לבטא את עצמן, ולשאוף להצלחה. לאחר שקבלה תואר ראשון בספרות, מועצת המנהלים של אוניברסיטת אלג'יריה סירבה לתת לה להירשם לתואר שני, בטענה שבביטוי החופשי שלה יש השפעה שלילית על הסטודנטים. היא גם גורשה מאגודת הסופרים האלג'יראים על אי-עמידה בקו הפוליטי בזמנו [6]

הנישואין והחיים בפריז[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלג'ירה פגשה אחלאם את ג'ורג', עיתונאי לבנוני והיסטוריון בעל ידע בנושא אלג'ירה. ג'ורג' הכין תזה על "ערביזציה וסכסוכים תרבותיים באלג'יריה העצמאית". הם התחתנו בשנת 1976 בפריז והמשיכו לחיות שם.

אחלאם המשיכה את לימודיה באוניברסיטת סורבון, שם קיבלה בשנת 1982 תואר דוקטורט בסוציולוגיה. בתזה שלה חקרה את חוסר ההבנה והחולשה בין שני המינים בחברה האלג'ירית. הדוקטורט היה בהנחייתו והדרכתו של פרופ' ז'אק ברקס, מזרחן דגול, כתב את המבוא לתזה שלה (שפורסמה ב-1985 על ידי ל' הארמתאן). במשך 15 שנה חיה בפריז ותרמה למגזינים שונים, ובמשך הזמן, למרות עיסוקיה הרבים כאם לשלושה נערים צעירים, כתבה קטעים, שכעבור ארבע שנים הופיעו כרומן. אחלאם הצדיקה את המעבר שלה משירה לפרוזה באומרה: "כאשר אנו מאבדים אהבה, אחד כותב שיר, כאשר אנו מאבדים את מולדתנו, אחד כותב רומן". אלג'יריה לעולם אינה מתרחקת ממנה: "יש מדינות שאנו חיים בהן ומדינות שחיות בנו" [7]

התיישבות והתגלות בלבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחלאם מוסתג'אנמי בשנת 2000 כאשר אחלאם התיישבה ב-1993 בלבנון, הציגה את הרומן "זכירת אל-ג'סאד", שנערך בבית ההוצאה המפורסם דאר אל-אדב (הוצאת ספרים) . העורך מתרגש ומצהיר: "זו פצצה". הרומן הזה, שנכתב בסגנון פואטי ומתאר גבורה פוליטית, יזכה להצלחה פנומנלית בכל העולם הערבי. סיפור האהבה מתרחש בין צייר נטול זרוע לבין בתו של מפקדו לשעבר, שנתקל בו בפאריס 25 שנה אחרי המלחמה. הרומן מעורר את האכזבה של הדור שלאחר המלחמה, אשר מהדהדת באכזבה מזה דורי דורות. במכתבו המפורסם של ניזאר קבני, המשורר הערבי העכשווי הגדול: "הרומן הזה נתן לי סחרחורות; אילו נשאלתי, הייתי חותם עליו". [8] הבמאי יוסף שאהין זכה בפרס דקל הזהב, רוכש את הזכויות לסרט זמן קצר לפני מותו. באותו זמן הבמאי מהוליווד מוסטפה עוקאד אמר: כי אחד החלומות שלו היה להתאים את "זכירת אל ג'סאד" לסרט. התסריט הועבר לנשיא בן בלה שאמר מגלותו: "אחלאם היא השמש אלג'ירית המאירה את העולם הערבי".

עד היום נמכרו יותר ממיליון עותקים ברחבי העולם דוברי ערבית (למעט מהדורות פיראטיות, שמספרם עולה בהרבה על המהדורות המשפטיות בעולם הערבי). לרומן זה יש גם את הכשרון לחבר את הקורא הערבי עם השפה והקריאה הערבית [9]

הטרילוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחלם ממשיכה את הצלחתה הספרותית על ידי יצירת שני סרטי המשך לרומן שלה: "פאודה אל חוואס" (שיכרון החושים) ב-1997 ו"ממיטה למיטה" ב-2003.היום כל הטרילוגיה הקלסית, היא רב מכר בזכות העולם הערבי [10]. בשנת 1998 זכתה אחלם בפרס הספרותי של נגיב מחפוז על הספר "זיכרון הגוף", פרס זה הוקם על ידי האוניברסיטה האמריקאית של קהיר, שתרגמה את הרומן לאנגלית ופרסמה אותו בשנת 2000.דבר השופטים על המחברת: "אחלם היא אור המאיר בחושך אפל, היא הצליחה לצאת מן הגלות הלשונית של הקולוניאליזם הצרפתי וכך הגיעה לדרגת האינטלקטואלים האלג'יראים" [11]. בשנת 2010 פורסם הספר "שכחון". מדובר בפרידה של הנשים. אחלאם כתבה אותו במיוחד עבור קהל הנשים (המלצה הומוריסטית על העטיפה של הספר: "שכחון אסור למכור לגברים"). בשנת 2012 פורסם הרמון האחרון של אחלאם "השחור מתאים לך", (או השחור מתאים לך כל כך טוב). הרומן מחזק את מעמדה של אחלאם כסופרת ערבית מקצועית. הסיפור מעלה את סיפור המאבק של של מורה אלג'יראית צעירה, שאביה, זמר, נהרג בשנות התשעים, על ידי הטרוריסטים שהתנגדו לכל צורה של אמנות ושמחה בחברה. הגיבורה, שבעבר היה אסור לה לדבר, שרה בפני הקהל בקולה החלומי,בהלוויית אביה. מתריסה נגד הטרור, בכך שיוצאת לפתח קריירה כזמרת. לאחר מכן היא חייבת לעזוב את המדינה, ובתקופת הגלות שלה היא פוגשת אדם עשיר ומוסתורי שמנסה לפתותה. הרומן עוסק לא רק באתגר לעמוד מול הטרור אלא גם נגד הכוח המוחץ של הכסף והתקשורת. הוצאת הרומן לאור נחשב לאירוע ענקי בספרות ובתקשורת (הסופרת הצטרפה בהזדמנות זו לקבוצת "האצ'ט", הרוכשת את הזכויות לפרסם את כל היצירות שלה בערבית) [12]

מאבקים והשפעתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך למעלה מ-35 שנה, תרומתה של אחלאם הייתה בהעשרת הספרות הערבית בשבחים סנטימנטליים ובעבודתה הפואטית. יתר על כן באמצעות הכתבות שלה, היא הובילה למאבק נגד השחיתות, אי צדק, במשטרים טוטליטריים, בפונדמנטליזם, צורות חדשות של קולוניזציה והשפלה לזכויות האישה. בחיפוש אחר ציטוטים שלה, על אהבה, כמו גם על פוליטיקה, נמצאים בשימוש נרחב על ידי הציבור הערבי. החל מינואר 2016, עוקבים אחריה יותר מ-9 מיליון אוהדים בפייסבוק ו-700 אלף בטוויטר.[13]

דרכה הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זאכירת אל ג'סד (זיכרון הגוף)-הוצאת דאר אל אדב, בירות,1993, 34 מהדורות מודפסות. נחשב על ידי המבקרים כנקודת מפנה בספרות ערבית
  • פאודה אל חוואס (שיכרון החושים) - הוצאת דאר אל אדב, 1997, 30 מהדורות מודפסות.
  • עאבר סריר (ממיטה למיטה) - הוצאת דאר אל אדב, בירות, 2003, 22 מהדורות מודפסות
  • אל אסואד יליק בקי (השחור מתאים לך ) - הוצאת חאדשיתי אנטון, בבירות 2012.

אנתולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עלא מרפא אל איאם (על עוגן הימים)- הוצאת סניד , באלג'יריה 1973.
  • כיתבה פי לאחזת עוריי (כתיבה ברגע של עירום) -הוצאת דאר אל אדב, בירות, 1976.
  • נשים אלג'יריות וכתיבתן- הוצאת הרמתאן,פריז, 1985.
  • אכדיב סמכה (כזבי דג )-הוצאת איינג', אלג'יריה, 1993.
  • נסיאנכום (שכחון) -הוצאת דאר אל אדב, בירות 2009.

מחקרים אקדמאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר אקדמי על עבודת הדוקטורט שלה, פריז 1982, בפיקוח של ז'אק ברק [14].

אונסק"ו הדפיסה את כל עבודותיה בברייל עבור קוראים עיוורים.

עבודתה הספרותית בתכנית הלימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומנים של אחלאם מוסנגנמי אומצו בתכניות הלימודים במספר אוניברסיטאות ובתי ספר תיכוניים ברחבי העולם, ונכתבו עשרות תזות ועבודות מחקר באוניברסיטאות מבוססות על עבודתה. משרד החינוך הצרפתי השתמש בספר "זיכרון הגוף" לבחינות הבגרות הצרפתית ב-2003. עבודתה תורגמה למספר שפות זרות על ידי בתי הוצאה יוקרתיים, כולל ספרי כיס בצרפתית ובאנגלית [15].

עבדה בתור מרצה ופרופסור אורח באוניברסיטאות רבות בעולם, כולל: האוניברסיטה האמריקנית בביירות 1995, אוניברסיטת מרילנד 1999, אוניברסיטת סורבון 2002, אוניברסיטת מונפלייה 2002, אוניברסיטת ליון 2003, אוניברסיטת ייל 2005, אוניברסיטת בוסטון 2005, אוניברסיטת מישיגן 2005.

פרסים ותארי כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהתה על ידי מגזין פורבס בשנת 2006 כסופרת הערבית המצליחה ביותר, לאחר הצלחה במכירות של 2,300,000 עותקים ,והיא נחשבת אחת מעשרות הנשים המשפיעות ביותר בעולם הערבי והאישה המובילה בספרות.

הוענק לה "מגן ביירות" על ידי המושל של ביירות בטקס מיוחד שנערך באונסקו פאלאס בהשתתפות 1,500 איש בעת פרסום ספרה "שכחון" בשנת 2009.

קיבלה את המגן של קרן אל ג'מר ליצירתיות הערבית בטריפולי - לוב, 2007.

כונתה אישיות התרבות האלג'ירית בשנת 2007 על ידי מגזין החדשות האלג'ירי ומועדון העיתונות האלג'ירי.

נבחרה במשך שלוש שנים רצופות (2006, 2007 ו-2008) כאחת מ-100 דמויות הציבור החזקות בעולם הערבי, על ידי מגזין העסקים הערבי המדורג במספר 58 ב -2008.

נבחרה האישה הערבית המכובדת ביותר בשנת 2006 (מ-680 מועמדות) על ידי המרכז הלימודי לנשים ערביות בפריז / דובאי.

קיבלה מדליית כבוד מנשיא אלג'יריה: עבד אלעזיז בוטפליקה בשנת 2006.

קיבלה את מדליית הערכה והכרת תודה מקרן שיח 'עבד אל-חמיד בן-באדיס, קונסטנטין, 2006.

קיבלה את מדליית ועדת חלוצי לבנון על עבודתה 2004.

זכתה בפרס ג'ורג 'תראבה לתרבות ויצירתיות, לבנון, 1999.

קיבלה את מדליית נאמנות עמאן ליצירתיות, עמאן, ירדן 1999.

קיבלה את מדליית נגיב מחפוז לספר זיכרון הגוף בשנת 1998 [16].

קיבלה את פרס קרן נור ליצירתיות של נשים, קהיר, 19 * 6.

זכה בפרס הסופרת הערבית הטובה ביותר לשנת 2014 במהלך הפסטיבל הבינלאומי בביירות (BIAF).

קיבלה בלונדון את פרס האישה האזרחית לשנת 2015, בתמיכת ראש עיריית לונדון ואוניברסיטת ריג'נט בלונדון.

כונתה בשם של אונסק"ו אמנות לשלום מאת אירינה בוקובה, מנהלת הארגון, ב -16 בדצמבר 2016 בפריז [17].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אחלם מוסתר'אנימי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Zahia Smail Salhi, 'Mustaghanmi, Ahlam (1953–)', Biographical Encyclopedia of the Modern Middle East and North Africa. – via HighBeam (subscription required)
  2. ^ "Ahlam Mosteghanemi - احلام مستغانمى - أحلام مستغانمي - Website". Ahlam Mosteghanemi - احلام مستغانمى - أحلام مستغانمي - Website. Retrieved 2017-11-21.
  3. ^ "Ahlam Mosteghanemi - احلام مستغانمى - أحلام مستغانمي - Website". Ahlam Mosteghanemi - احلام مستغانمى - أحلام مستغانمي - Website. Retrieved 2017-11-21
  4. ^ "Ahlam Mosteghanemi - احلام مستغانمى - أحلام مستغانمي - Website". Ahlam Mosteghanemi - احلام مستغانمى - أحلام مستغانمي - Website. Retrieved 2017-11-21
  5. ^ Salhi, Zahia Smail (2011). "Algerian Women as Agents of Change." In: Fatima Sadiqi and Moha Ennaji (Eds.), Women in the Middle East and North Africa: Agents of Change (pp. 149-172). New York: Routledge. p. 155
  6. ^ "Ahlam Mosteghanemi - احلام مستغانمى - أحلام مستغانمي - Website". Ahlam Mosteghanemi - احلام مستغانمى - أحلام مستغانمي - Website. Retrieved 2017-11-21
  7. ^ "Ahlam Mosteghanemi - احلام مستغانمى - أحلام مستغانمي - Website". Ahlam Mosteghanemi - احلام مستغانمى - أحلام مستغانمي - Website. Retrieved 2017-11-21
  8. ^ "Ahlam Mosteghanemi". Arabworldbooks.com. Retrieved 2014-05-27
  9. ^ "Ahlam Mosteghanemi - احلام مستغانمى - أحلام مستغانمي - Website". Ahlam Mosteghanemi - احلام مستغانمى - أحلام مستغانمي - Website. Retrieved 2017-11-21
  10. ^ "(UK) Magazine of Modern Arab Literature - Book Reviews - The Art of Forgetting by Ahlem Mosteghanemi". Banipal. Archived from the original on 2014-04-23. Retrieved 2014-05-27
  11. ^ "Author Profile: Ahlam Mosteghanemi". Magharebia. Retrieved 2014-05-27
  12. ^ "Ahlam Mosteghanemi - احلام مستغانمى - أحلام مستغانمي - Website". Ahlam Mosteghanemi - احلام مستغانمى - أحلام مستغانمي - Website. Retrieved 2017-11-21
  13. ^ "احلام مستغانمى
  14. ^ Archived February 25, 2012, at the Wayback Machine.
  15. ^ "Index on Censorship - English PEN". Penatlas.org. Archived from the original on 2012-06-09. Retrieved 2013-03-11
  16. ^ "Author Profile: Ahlam Mosteghanemi". Magharebia.com. Retrieved 2013-03-11.[permanent dead link]
  17. ^ http://www.unesco.org/new/en/media-services/single-view/news/algerian_novelist_ahlam_mosteghanemi_designated_unesco_artis/