מוזיאון הגירוש
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מוזיאון, קרן נדבנות, מוזיאון היסטורי, מוזיאון צבאי, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה  |
| על שם |
גירוש |
| כתובת |
Figline di Prato |
| מיקום |
פראטו |
| מדינה |
איטליה |
| בעלים |
פראטו |
| מבקרים בשנה | 1,551 (נכון ל־2020) |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–2002 |
| תאריך פתיחה רשמי |
10 באפריל 2002 |
| מידות | |
| שטח |
400 מ"ר (נכון ל־2018) |
| קואורדינטות | 43°55′23″N 11°05′33″E / 43.923173°N 11.092513°E |
| אתר רשמי | |
 | |
  | |
מוזיאון ומרכז התיעוד של הגירוש וההתנגדות האיטלקית (באיטלקית: Museo e Centro di Documentazione della Deportazione e Resistenza) הוא מוזיאון בפראטו שבמרכז איטליה, המוקדש להיסטוריה של עליית הפשיזם באיטליה.
התערוכות במוזיאון מתעדוץ את הרדיפה הפוליטית, הגזעית והדתית וגירוש של איטלקים ואחרים למחנות ריכוז והשמדה, לצד פעולות התנגדות במהלך מלחמת העולם השנייה.
הִיסטוֹרִיָה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המוסד ממוקם בפראטו, שם ב-6 בספטמבר 1944 נהרגו 29 פרטיזנים על ידי הכוחות המזוינים הגרמניים. זה היה אחד ממאות אתרי רציחות המוניות שבוצעו על ידי חיילים גרמנים באזור טוסקנה.
עם זאת, תוכן התערוכה עומד בסימן אירוע היסטורי נוסף: במרץ 1944, בעקבות שביתה כללית בצפון ומרכז איטליה הכבושה, גורשו מאות טוסקנים למחנה הריכוז מאוטהאוזן ואז הלאה למחנה השכן, אבנזה[1][2]. מוצגים רבים, בהם חפצים של הניצולים, נאספו בשנות ה-70 על ידי ניצולי העיר יחד עם אזרחים אחרים ולבסוף נתרמו למוזיאון.
היוזמה לבנות מוזיאון לזכר אירועי אותה תקופה באה מכמה ניצולים מהעיר, ביניהם רוברטו קסטלני. המימון ניתן על ידי עיריית פראטו והמוזיאון ומרכז התיעוד נפתחו ב-10 באפריל 2002 בטקס חגיגי בהשתתפות נשיא איטליה, קרלו אזליו צ'אמפי .
מאז 2008, המוזיאון הוא גם ממקומות ההתנדבות של שירות הזיכרון האוסטרי .
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "KZ-Außenlager Ebensee". mauthausen-guides.at (בגרמנית). נבדק ב-2019-06-19.
- ^ "Das Konzentrationslager Mauthausen 1938-1945". www.mauthausen-memorial.org. נבדק ב-2019-06-19.