יצחק רבינוביץ
יצחק רבינוביץ (1887 – 3 באוקטובר 1968[1]), היה מהנדס, פעיל ציוני וממייסדי מכבי והמכבי הצעיר ברוסיה, ולאחר עלייתו לארץ - תעשיין, חבר ההגנה, איש הג"א והסוכנות היהודית, פעיל במאבק לעליית יהודי ברית המועצות.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבינוביץ נולד והתחנך בליטא. הוסמך כמהנדס בגרמניה, ועבד במקצועו במפעל במוסקבה. נישא ב-1913 לאהובה (ליובה). לאחר מהפכת אוקטובר מונה למנהל מחלקת המתכת במשרד הבנייה של ברית המועצות. במקביל היה פעיל בתנועה הציונית, ב-1917 היה ממייסדי ארגון מכבי ברוסיה, ומ-1921 היה יושב הראש של הארגון. ארגון מכבי סבל מהתנכלויות של הצ'קה, הגה פה או והיבסקציה[2], ב-1919 נסגר מועדון מכבי במוסקבה ורבינוביץ הצליח במאמצים רבים לשכנע את השלטונות לאפשר פתיחתו מחדש. ב-1921 החלו מאסרים של פעילים ציוניים, וב-1922 ארגון מכבי הוכרז שוב בלתי חוקי. רבינוביץ המשיך לנהל את פעילות הארגון בסתר, והספורטאים המשיכו להתאמן באזורים מחוץ לעיר[3].
רבינוביץ המשיך בפעילות ציונית, בין השאר גם במעשים סמליים - הוא שלח במסווה מברק ברכה לרגל הקמת האוניברסיטה העברית באפריל 1925 - כאשר תקשורת כזו עם חוץ לארץ הייתה מעשה פלילי מבחינת שלטונות ברית המועצות[4].
ב-16 במרץ 1926 נאסר רבינוביץ בשל פעילותו הציונית והוגלה עם משפחתו לעיר קזיל-אורדה בקזחסטן. לאחר שלוש שנות גלות, קיבל ב-1929 אישור להגר, ועלה לארץ ישראל[3].
היה חבר ב"הגנה" מ-1933 ואילך. במלחמת העולם השנייה היה מנהל מחלקת המקלטים במפקדת הג"א[5] וחבר ועדת הביטחון לבתי הספר מטעם הג"א[6].
עסק בייצור והתקנת מוצרי הסקה מרכזית בשותפות עם המהנדס ליפמן גורודישץ, שהיה חלוץ בתחום זה בארץ ישראל[7][2].
היה מנהל המחלקה הרוסית בסוכנות היהודית[8]. מונה על ידי הממשלה הזמנית לתפקיד הממונה על רכוש הכנסייה הרוסית הגולה[9][10][11][12][13].
בחנוכה 1950, באירוע מרוץ הלפיד מקברות המכבים אל ירושלים, היה רבינוביץ מוותיקי "מכבי" (יחד עם לודוויג בלום ואליהו זאב לוין אפשטיין) שנבחרו לשאת את הלפיד בקטע המסע האחרון, מהכניסה לירושלים אל חצר המוסדות הלאומיים[14].
ב-1953 היה ממקימי התאחדות יוצאי ברית המועצות בישראל[15] ויושב ראש ההתאחדות[16] וממייסדי ארגון "מגן" לעזרת אסירי ציון, ופעל רבות במסגרתם לתמיכה ביהדות ברית המועצות[17][18] ולמאבק להגירת יהודים ממנה[19].
התגורר עם משפחתו במעונות עובדים א' בירושלים[15][20]. בניו מאיר ומיכאל היו קציני קבע בצה"ל.
בשנת 1957 בהיותו בן שבעים, יצא לאור ספרו "ממוסקבה עד ירושלים", בהוצאת ראובן מס[21][22].
רבינוביץ נפטר ב-1968 ונקבר בבית הקברות סנהדריה[1].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "יצחק רבינוביץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2281
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 יצחק רבינוביץ באתר GRAVEZ
- ^ 1 2 סטאלין אמר: אינכם זקוקים להגנה, חרות, 6 בספטמבר 1964; סטאלין אמר: אינכם זקוקים להגנה (המשך הכתבה), חרות, 6 בספטמבר 1964
- ^ 1 2 ליפא לויתן, לבוא חבר, הארץ, 10 במאי 1929
- ^ מברק-ברכה ממוסקוה לפני ארבעים שנה, דבר, 2 באפריל 1965
- ^ ראשית פעולות הג"א ומשמר העם בירושלים, הַבֹּקֶר, 26 ביוני 1940
- ^ בירושלים/ועדה לענייני ביטחון בבתי הספר, הארץ, 29 בספטמבר 1940
- ^ משרד תכני "הסקה", הארץ, 15 בספטמבר 1931
- ^ אוסטר מקווה, חרות, 25 בדצמבר 1949
- ^ דנים על הקמת קונסוליה סובייטית בירושלים, מעריב, 1 בספטמבר 1948
- ^ הכנסיה הרוסית תרחיב פעולתה בירושלים, מעריב, 18 בינואר 1950
- ^ הנציג הסווייטי טס למוסקבה, דבר, 6 בספטמבר 1949
- ^ חגיגת מהפכת אוקטובר בכנסייה הרוסית בירושלים, הַבֹּקֶר, 8 בנובמבר 1949
- ^ ההגנה הצילה את רכוש הכנסייה הרוסית מרישומו על שם הקונסול הבריטי, הצופה, 20 ביולי 1960
- ^ לפיד ממודיעין נישא לירושלים ולת"א, מעריב, 3 בדצמבר 1950
- ^ 1 2 מכל הארץ/ארגון יוצאי ברית המועצות, חרות, 17 ביולי 1953
- ^ מועדון לעולים מברה"מ בירושלים, דבר, 20 ביולי 1960
- ^ הגיעו לתעודתן מצות שנשלחו לכתובות פרטיות ברוסיה, חרות, 10 באפריל 1961
- ^ עזרת "מגן" לאסירי ציון ברוסיה, הארץ, 12 באפריל 1943
- ^ תביעה לעליית יהודים מברית המועצות, הַבֹּקֶר, 16 בספטמבר 1953
- ^ 30 שנים ל"מכבי", דבר, 11 בדצמבר 1942
- ^ ספרים חדשים/ממוסקבה עד ירושלים, הארץ, 9 באוקטובר 1957
- ^ ספר זכרונות על חיי היהודים ברוסיה, הַבֹּקֶר, 9 בספטמבר 1957