טלאלוק

שברי מחתה עם דמותו של טללוק מטמפלו מאיור שבמקסיקו סיטי.

טללוק או טלאלוק (מאצטקית, הגייה: [ˈtɬaːlok]) הוא אחד האלילים המרכזיים במיתולוגיה האצטקית. רק שיווטקווטלי – אל האש, קדם לטללוק בחשיבותו בפנתיאון האצטקי.

טללוק הוא אל הגשם, הפריון והמים. במיתולוגיה האצטקית הוא נחשב לאל מיטיב המעניק חיים, אך גם אל מזרה אימה – בשל יכולתו להוריד גשם וברד, ולשלוח רעמים וברקים.

טללוק מתואר לרוב כאל בעל עיניים בולטות (כעיני דג) וטפרים.

פולחנו של טללוק כלל הקרבת קורבן אדם, ולרוב הוקרבו לו ילדים.

בקוסמולוגיה האצטקית טללוק מחזיק את השמים מעל הארץ, והוא היה האל של השמש השלישית מתוך חמש השמשות (שמש שהושמדה באש).

מקדשו היה אחד משני המקדשים בראש הטמפלו מאיור (המקדש הגדול) בבירה האצטקית טנוצ'טיטלאן, אולם אתר הפולחן המקודש לו ביותר היה בראש הר טללוק, קצה המזרחי של עמק מקסיקו.

מקור שמו

דמותו של טללוק מתוך קודקס ריוס מהמאה ה-16.

מקור שמו של טללוק במילה הנהואטלית "טללי" שמשמעה "אדמה" או "עשוי אדמה" או "השוכב על האדמה" – בכך מהווה טללוק האנשה של העננים השוכבים על פסגות ההרים.

המיתולוגיה האצטקית

על פי המיתולוגיה האצטקית טללוק היה נשוי לשוקיקצל, אלת הפרחים. לאחר ששוקיקצל נחטפה על ידי טזקטליפוקה נשא טללוק לאישה את האלה צ'לוויטלקו (אלת חצאית הירקן).

על פי הקוסמוגרפיה האצטקית, טללוק שלט בדרגה הרביעית של "העולם העליון" – אזור הנמצא בשמים. אזור זה נקרא טללוקן ("ארצו של טללוק"). ארץ זו מתוארת כארץ של אביב נצחי, שבה הצמחייה ירוקה ושופעת. לארץ זו הגיעו נשמות אלה אשר מתו בטביעה או בפגיעת ברק.

טללוק ורעייתו צ'לוויטלקו היו הוריו של האל טקסיסטקל.

לטללוק אחות בכורה – האלה ויסטוקוואטל.

טקסים ופולחן

איור של טללוק מהמאה ה-17.

על פי האמונה האצטקית, נשמות המתים בטביעה, בפגיעת ברק או במחלות מסוימות (כמו צרעת או צינית) שנחשבו קשורות או נגרמות ממים עברו לשליט טללוק. אנשים אלה לא נשרפו (כמו יתר הגופות) אלא נקברו כשעל פניהם זרעים, ומצחם צבוע בצבע כחול. הגופות נקברו כשהן לבושות בגדי נייר, ובידיהן מעדר כדי שישמש אותן בחייהן שלאחר המוות.

מקדשו היה אחד משני המקדשים המרכזיים של הטמפלו מאיור (המקדש הגדול) בבירה האצטקית טנוקטיטלן, ואתר הפולחן המקודש לו ביותר היה בראש הר טללוק, קצה המזרחי של עמק מקסיקו. פולחנו התנהל בשני מקדשים אלה, והוקרבו לו דרך קבע קורבנות רבים – בעיקר קורבנות הקשורים למים כגון קונכיות, חול ואבני ירקן. הקורבנות הוקרבו לאל בתקווה שיביא להורדת גשמים במועדם.

חג האטלקוהלו נחוג בסוף החורף (בין ה-12 בפברואר ל-3 במרץ), ובמסגרת חג זה הוקרבו לאל, במקדשו ההררי, שבעה ילדים (לרוב ילדי עבדים או ילדי זקונים של בני אצולה). הילדים הולבשו בדמותו של האל, ועריסותיהם מולאו בפרחים. בטקס ההקרבה נעקר ליבם של הילדים בעודם חיים על ידי הכוהנים של האל. דמעות הילדים לפני ובמהלך הטקס נחשבו לסימן להורדת גשמים.

בחג הטסוסוטונטלי (נחוג בראשית האביב, בין ה-24 במרץ ל-12 באפריל) הוקרבו ילדים נוספים.

בראשית החורף, בין 9 בדצמבר ל-28 בדצמבר נחוג חג הוינטנה שבו הוצגו פסלים של האל העשויים בצק, ששיניהם עשויות מזרעי דלעת ועיניהם משעועית. במהלך הפולחן התפללו לפסלים אלה והגישו להם מנחות. בסוף הטקס נאכלו הפסלים.

לקריאה נוספת

Brown, Dale M. (1999). Aztecs: Reign of Blood and Splendor. Time-Life Books. ISBN 978-0809498543

קישורים חיצוניים

• תיאור האל ופולחנו
• טלאלוק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• טלאלוק, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)