ז'אן אנרי דינן
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| ||
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
לידה |
8 במאי 1828 ז'נבה, שווייץ |
---|---|
פטירה |
30 באוקטובר 1910 (בגיל 82) היידן, שווייץ |
מדינה | שווייץ, צרפת |
מקום קבורה | בית הקברות זילפלד |
מקום מגורים | שטוטגרט, פריז, היידן, ז'נבה, Culoz |
השכלה | קולז' קלווין |
מעסיק | Compagnie genevoise des colonies suisses |
השקפה דתית | נצרות פרוטסטנטית |
פרסים והוקרה |
|
חתימה | |
ז'אן אנרי דינן (Jean Henri Dunant; 8 במאי 1828 – 30 באוקטובר 1910; ידוע גם כאנרי דינן או הנרי דוננט) היה איש עסקים ופעיל חברתי שווייצרי.
במהלך נסיעת עסקים בשנת 1859 היה דינן עד לתוצאות הקרב על סולפרינו שהתרחש ב-24 ביוני 1859, באיטליה. הוא רשם את זכרונותיו בספרו "זכרונות מסולפרינו", שיצא לאור בשנת 1862 ב-1,600 עותקים שדינן מימן בעצמו, והספר היווה בסיס רעיוני לייסוד ארגון הצלב האדום. אמנת ז'נבה של 1864 מבוססת על רעיונותיו של דינן, וב-1901 הוא זכה בפרס נובל לשלום הראשון יחד עם פרדריק פסי.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
דינן נולד בז'נבה, בנם הבכור של ז'אן-ז'אק דינן ואנטואנט דינן-קולאדון. בני משפחתו היו קלוויניסטים מסורים ובעלי השפעה בקרב תושבי ז'נבה. שניהם היו פעילים חברתיים; אביו עבד עם אוכלוסיות של אסירים ויתומים ואמו עבדה עם חולים ועניים. ז'אן הלך בעקבות הוריו, ובגיל 19 היה בין המייסדים של "אגודת יום חמישי"- אגודת צעירים שהתאספו אחת לשבוע ללימוד תנ"ך ועזרה לעניים. ב-30 בנובמבר 1852 הקים את סניף ז'נבה של ימק"א. שלוש שנים מאוחר יותר, השתתף בפגישה בפריז בנושא הקמת סניף ימק"א הבינלאומי.
אלג'יריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1853 ביקר דינן באלג'יריה, תוניס וסיציליה בשליחות חברה שהתמקדה ב"מושבות סטיף". בהשראת הנסיעה כתב את ספרו הראשון "אודות השליט בתוניס" שפורסם לאחר מכן ב-1858. ב-1856 הוא יסד חברה לפעולה במושבות הזרות, ואחרי שקיבל אישור על שטח קרקעות מממשלת צרפת באלג'יר הקים חברה לגידול תירס ומסחר בשם "החברה הפיננסית ותעשייתית של מון-ג'ימיליה מילס". עם זאת, זכויות האדמה והמים לא הוגדרו באופן ברור במיוחד והשלטונות המקומיים לא שיתפו פעולה. בעקבות זאת החליט דילן לפנות ישירות לקיסר הצרפתי, נפוליאון השלישי, אשר באותה עת נלחם עם צבאו בלומברדיה. צרפת לחמה לצד ממלכת סרדיניה נגד האוסטרים שכבשו את רוב איטליה. המפקדה של נפוליון הייתה ממוקמת בעיירה קטנה בשם סולפרינו. דינן כתב ספר ובו שיבח את נפוליאון כדי למסור אותו לקיסר. לאחר מכן, נסע דילן לסולפרינו במטרה להיפגש איתו באופן אישי.
הקרב על סולפרינו[עריכת קוד מקור | עריכה]
דינן הגיע לסולפרינו בערב של 24 ביוני 1859 לאחר קרב שהתרחש בה באותו יום. הוא הזדעזע לראות כ-38,000 פצועים, גוססים וגופות מתים נטושים עדיין בשדה הקרב וככל הנראה כמעט ולא נעשה מאמץ להגיש להם עזרה. דינן ארגן את האוכלוסייה המקומית, בעיקר נשים ונערות, להגשת עזרה לחיילים הפצועים והחולים. דינן ארגן רכישת ציוד רפואי והקמת בתי חולים שדה, זאת למרות שהיה מחסור חומרים ואספקה. הוא שכנע את האוכלוסייה להגיש עזרה לפצועים בלי קשר באיזה צד הם לחמו, תחת הסיסמה "כולם אחים". הוא גם הצליח להביא את שחרורם של רופאים אוסטרים שנתפסו על ידי הצרפתים והבריטים.
הצלב האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שובו לז'נבה ביולי, החליט דינן לכתוב את ספרו "Un Souvenir de Solferino" שפירושו "זכרונות מסולפרינו", שהוציא לאור בשנת 1862. בספר הוא תיאר את הקרב, חוויותיו וזכרונותיו הקשים שנוצרו בעקבותיו לאחר מכן. הוא גם פיתח את הרעיון שיש צורך בארגון ניטרלי שיעניק טיפול בחיילים הפצועים. הוא נתן עותקים מהספר למנהיגים פוליטיים וצבאיים מובילים באירופה והחל במסע ברחבי אירופה לקידום הרעיונות שלו. הספר התקבל באופן חיובי, ואף נשיא האגודה הג'נבית לרווחה ציבורית, גוסטב מויניה, הפך את הספר לנושא המרכזי של מפגש הארגון ב-9 בפברואר 1863. במפגש דנו בהמלצותיו של דינן והחליטו להקים ועדה בת חמישה חברים במטרה לבדוק את האפשרות ליישם את המלצותיו וקבעו שדינן יהיה חבר בוועדה. חברי הוועדה האחרים היו מוניה, הגנרל הצבאי השווצרי אנרי דופור והרופאים לואי אפיה ותיאדור מונואר. פגישתם הראשונה התקיימה ב-17 בפברואר 1863, והיא נחשבת כיום לתאריך הקמתו של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום.
המשך חייו ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם הזמן, עסקיו של דינן באלג'יר התדרדרו, בין היתר כי הקדיש את מרבית זמנו לקידום רעיונותיו האדיבים. מצבו הכלכלי התדרדר עד מאוד וב-17 באוגוסט 1868 נקבע בבית הדין למסחר בז'נבה שעליו להכריז על פשיטת רגל. בהמשך התדרדר דינן לעוני ורק ב-1887, בעודו חי בלונדון, החל לקבל תמיכה כספית חודשית מקרובי משפחתו הרחוקים ומצבו הכלכלי התייצב. ביולי באותה השנה, עבר דינן לגור בעיירה היידן שבשווייץ, שם חי את שארית חייו. ב-30 באפריל 1892 עבר לגור בבית חולים ובית הבראה בניהול הרופא הרמן אלתר. בנין זה משמש כיום כמוזאון אנרי דינן. ב-1901 זכה בפרס נובל לשלום (בשנה הראשונה לחלוקת הפרס), יחד עם המדינאי הצרפתי פרדריק פאסי. הוא נפטר ב-30 באוקטובר 1910 בבית האבות בהיידן לאחר שסבל מדיכאון ופרנויה בשנותיו האחרונות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ז'אן אנרי דינן, באתר פרס נובל (באנגלית)
- ״מסע צלב״ - סיפורו של ז'אן-אנרי דינאן וארגון הצלב האדום בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
- ז'אן אנרי דינן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ז'אן אנרי דינן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ז'ון הנרי דונון (1828-1910), דף שער בספרייה הלאומית