הפיגוע בשכונת בקעה
| חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני, האינתיפאדה הראשונה | |
|---|---|
 | |
| אנדרטה לזכר נרצחי הפיגוע | |
| תאריך | 21 באוקטובר 1990 |
| תאריך עברי | ב' בחשוון ה'תשנ"א |
| מקום |
 שכונת בקעה, ירושלים, ישראל |
| מטרה | יהודים |
| סוג | פיגוע דקירה |
| נשק | סכין |
| הרוגים | 3 |
| פצועים | 1 |
| מבצע | עאמר סעיד סאלח אבו סירחאן |
| מספר מפגעים | 1 |
| מניע | טרור פלסטיני לאומני, אנטישמיות |
הפיגוע בשכונת בקעה היה פיגוע דקירה שבוצע ב-21 באוקטובר 1990, ב' בחשוון ה'תשנ"א בשכונת בקעה בו נרצחו 3 יהודים (החיילת איריס אזולאי, האמן אלי אלטרץ ולוחם בימ"מ צ'רלי שלוש).
הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחבל, עאמר סעיד סאלח אבו סירחאן מהכפר עובידייה (נפת בית לחם מזרחית לבית לחם), הגיע ב-5:30 בבוקר לשכונת בקעה כשהוא מצויד בסכין[1] כשאת מסע הרצח החל בסביבות 6:45 ברחוב יאיר 2 שם נתקל בחיילת איריס אזולאי, שהייתה בדרכה לתחנת האוטובוס. אבו סירחן קרא 'אללה אכבר' התנפל עליה ורצח אותה בדקירות.
משם המחבל המשיך דרומה, ופצע פציעה שטחית את ראשו של עמיקם קובנר בן ה-13 (נכדו של הסופר אבא קובנר).[1] לאחר זמן קצר נתקל המחבל באמן אלי אלטרץ שיצא מביתו ברחוב אפרים 4 עם עציצים בידיו, והיה בדרכו למשתלה שהקים מספר שנים קודם סמוך לביתו[2]. המחבל צעק 'אללה אכבר' ודקר אותו מספר דקירות למוות תוך שאלטרץ מנסה להימלט לכיוון הבניינים הסמוכים תוך שהוא קורא לעזרה.[1]
השוטר צ'רלי שלוש (צוער ביחידה המיוחדת למלחמה בטרור) שמע את הצעקות ורץ מביתו שברחוב שמשון, כשהוא חמוש באקדח, לרחוב גדעון הסמוך. בצומת הרחובות גדעון ואפרים, הבחין שלוש במחבל הערבי מולו כשהסכין שלופה בידו. שלוש צעק לעברו להוריד את הסכין אך המחבל החל להתקרב לעברו. בשלב זה ירה שלוש שתי יריות באוויר אך המחבל המשיך לרוץ לעברו. שלוש ירה ברגלו הימנית של המחבל אך לאחר שלא עצר ירה שוב ברגלו השמאלית, מעל הברך. המחבל, שלא עצר, הגיע לשלוש והשניים החלו להאבק כשתוך כדי מאבק נפלו ארצה ואקדחו של שלוש נשמט מידיו. בשלב זה דקר אותו המחבל בלבו וגרם למותו המיידי.[1] מייד לאחר הרצח השתלטו מספר אזרחים וחייל בחופשה שהיו במקום על המחבל.
לאחר הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקום הפיגוע בצומת הרחובות גדעון ואפרים הוקמה אנדרטה וגן קטן לזכר 3 הנרצחים. אנדרטה נוספת הוקמה במקום הירצחה של החיילת איריס אזולאי ברחוב יאיר 2.
פעולותיו של השוטר שלוש, שלא חיסל את המחבל בעל ה"אמצעי וכוונה", אלא ירה תחילה באוויר ולעבר רגליו, העלו, באותם ימים של האינתיפאדה הראשונה, את השאלה מתי נכון וראוי להשתמש בנשק מול מחבלים. המקרה של שלוש נלמד כדוגמא בכל התנהלות של נוהל מעצר חשוד כאשר יש סכנה ממשית, כמו שעמדה בפני שלוש, ברור שיש לבצע ירי לפלג גוף עליון של המחבל בכדי לנטרלו, וזאת כאשר יש ברשותו אמצעי קר או חם וכוונה לפגוע.[3][4][5] שלוש קיבל את עיטור האומץ של משטרת ישראל.[6]
הג'יהאד האסלאמי וכוח 17 לקחו אחריות על הפיגוע.[7]
בחקירתו, הודה המחבל כי ביצע את הפיגוע כנקמה על מהומות הר הבית ב-1990.[8] המחבל, עאמר אבו סרחאן, שוחרר ב-2011, לאחר 21 שנה, במסגרת עסקת שליט.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 יוסי לוי ואילנה באום, הרוצח דקר וזעק 'אללה אכבר', מעריב, 22 באוקטובר 1990
- ^ אלי היה בעל משתלה שהקים לא רחוק מביתו
- ^ יהודה גולן, צ'רלי שלוש. לוחם הימ"מ: פתח באש לפי ההוראות, מעריב, 22 באוקטובר 1990
- ^ אמנון סטרשנוב, "צדק תחת אש - המערכת המשפטית באינתיפאדה", הוצאת ידיעות אחרונות, 1994, עמ' 170-169
- ^ שי לוי, זאת הסיבה שסיפור הגבורה מהאינתיפאדה הראשונה חזר לכותרות, באתר מאקו, 13 באוקטובר 2015
- ^ נינה פוקס, הלוחם שנרצח כי לא וידא הריגה: "שילם בחייו כדי שאחריו לא יקרו מקרים כאלה", באתר ynet, 9 בדצמבר 2021
- ^ אורן כהן, הגי'האד האיסלאמי מחוץ לחוק, חדשות, 30 באוקטובר 1990
- ^ יוסי לוי, 'החלטתי לנקום ביהודים' אמר הרוצח לחוקריו, מעריב, 22 באוקטובר 1990