היינריך צילה

היינריך צילה
Heinrich Zille
לידה	10 בינואר 1858; רדבורג, על יד דרזדן, ממלכת סקסוניה, גרמניה
פטירה	9 באוגוסט 1929 (בגיל 71); ברלין, הרייך הגרמני (רפובליקת ויימאר)
שם לידה	Heinrich Rudolf Zille
מקום קבורה	בית הקברות הדרום-מערבי שטאנסדורף
מקום לימודים	אקדמיית קולארוסי
תקופת הפעילות	1882–1906 (כ־24 שנים)
תחום יצירה	ציור, צילום
פרסים והוקרה	אזרח כבוד של ברלין; פרס מנצל

רודולף היינריך צילה (בגרמנית: Heinrich Zille;‏ 10 בינואר 1858 – 9 באוגוסט 1929) היה מאייר וצלם גרמני, חבר הזצסיון הברלינאי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודולף צילה נולד ברדבורג (Radeburg), ליד דרזדן. בנם של יוהאן טרגוט צילה, שען במקצועו, ושל ארנסטין לואיס, בתו של כורה פחם. משפחתו הייתה ענייה, ואביו נעצר מספר פעמים בגין חובותיו. ב־1867 עברה משפחתו לברלין, ועוד בבית הספר החל צילה לקחת שיעורי ציור, כשהמורה תומך בו ומעודד אותו לבחור במקצוע הליתוגרפיה. לאחר שסיים את לימודיו ב־1872 החל לעבוד בתור ליתוגרף. בשנת 1877 התקבל ל"חברה לצילום" (חברה גדולה של פרסום ואמנות עממית), בה עבד באמנות גרפית. ב־1883 התחתן עם הוּלדה פריסקה (Hulda Frieske), ונולדו להם שלושה ילדים. פריסקה נפטרה בשנת 1919.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1890 התחיל צילה לעבוד בתור אמן ושרטט כאשר הוא משתמש בטכניקות שונות. מ־1894 החל לצלם את רחובות ברלין. הוא הציג את יצירתו לצד גדולי האמנים בזמנו, בהם קתה קולוויץ, מקס ליברמן ואוגוסט גאול.

צילה נודע בעיקר בזכות איוריו המצחיקים, שהתמקדו בדמויות של אנשים שונים, במיוחד קריקטורות עם סטראוטיפים של תושבי ברלין. איוריו פורסמו בין השאר בעיתון הסאטירי "זימפליציסימוס". הוא היה הראשון שתיאר את העוני בבתי הדירות של מעמד הפועלים בברלין (Mietskasernen).

צילה אמר על עצמו שהוא איננו אמן, אלא שעבודתו נוצרת על ידי מאמץ רב והשקעה רבה. למרות זאת, האמן מקס ליברמן קידם אותו והכניסו ל"זצסיון הברלינאי" (ארגון של אמני ברלין) ב-1903.

לאחר מכן זכה צילה להצלחה רבה כמאייר ויוצר עצמאי. הוא פוטר מעבודתו ב"חברה לצילום" ב-1910, ובעידודו של ליברמן החל להתקיים מאמנותו וממכירת ציוריו. הוא התפרנס ממכירת איורים והדפסים ופרסם את עבודתו במספר ספרים. המגזין הברלינאי "אנשים פשוטים" רחש כבוד רב במיוחד לצילה.

צילה הגיע לשיא תהילתו בשנות העשרים, כאשר "הגלריה הלאומית" קנתה כמה מאיוריו ב-1921. "האקדמיה לאמניות" כיבדה אותו בתואר פרופסור ב־1924, התסריטאי והבמאי ז'רארד לאמפרכט יצר מסיפוריו סרט בשם "Die Verrufenen".

צילה פחות ידוע בציוריו הארוטיים, הקרובים לפורנוגרפיה אך מתארים את חייהם הרגילים של האנשים הרגילים. חלקם מופיעים במוזיאון בטה-יוז בברלין.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1948 עיריית ברלין קראה על שמו "פארק היינריך צילה" בברגשטראסה ברובע מיטה בברלין. בעבר הוצג פסל שלו מבית המלאכה של פאול קנטש, אך מקום הימצאו של הפסל אינו ידוע והפארק הוא כיום מגרש משחקים לילדים.

פסל "אנדרטת צילה" שנוצר בשנים 1964–1965 על ידי היינריך דרייק נמצא בפארק קלנישר, גם הוא במיטה.

בית ספר יסודי ברובע פרידריכסהיין בברלין נקרא על שמו.

בשנת 2002 נפתח ברובע ניקולאי, ברובע מיטה, בברלין, מוזיאון המוקדש ליצירתו של צילה ובשנת 2007 הוקם בסמוך פסל שלו מאת תורסטן שטגמן.

ב-1983 הבמאי וורנר וולרוץ יצר סרט מזרח גרמני בשם "צילה ואני" בעזרת הכתיבה המוזיקלית של דיאטר וורדטצקי ופטר רבנאלט, הסרט איננו סרט תיעודי של הביוגרפיה של צילה אך מבוסס על חלקים מחייו.