היינץ קוקוט
לידה |
14 בנובמבר 1900 גרוס שטרליץ, האימפריה הגרמנית |
---|---|
פטירה |
29 במאי 1976 (בגיל 75) טראונשטיין, גרמניה המערבית |
מדינה | גרמניה |
השתייכות |
האימפריה הגרמנית גרמניה הנאצית |
תקופת הפעילות | 1918–1945 (כ־27 שנים) |
דרגה | גנרל מיור (ורמאכט) |
תפקידים בשירות | |
מפקד דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-26 | |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
עיטורים | |
היינץ קוקוט (בגרמנית: Heinz Kokott; 14 בנובמבר 1900 – 29 במאי 1976) היה גיסו של היינריך הימלר, ומפקד בכיר בורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוקוט נולד ב-14 בנובמבר 1900 בגרוס שטרליץ, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. ב-1 באוקטובר 1918, לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה התגייס קוקוט לצבא הגרמני הקיסרי, הצטרף לרגימנט הרגלים ה-157 (שלזיה ה-4), ולחם עמו עד סוף המלחמה.
לאחר המלחמה הצטרף קוקוט לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. בשנת 1934 מונה קוקוט למפקד פלוגת הדרכה, ופיקד עליה עד אוקטובר 1939.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר תחילת מלחמת העולם השנייה מונה קוקוט למפקד הגדוד ה-2 ברגימנט הרגלים ה-196, ולחם עמו במהלך המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה בלוקסמבורג ובצרפת, כחלק מהדיוויזיה ה-68. במהלך מבצע ברברוסה לחם קוקוט עם גדודו, ואף השתתף עמו בקרבות בפולטבה ובקרב חרקוב הראשון. ב-27 בדצמבר 1941 מונה קוקוט למפקד רגימנט הרגלים ה-178 בדרום רוסיה, וב-19 ביוני 1942 הוא מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-317, אשר שמו שונה מאוחר יותר לרגימנט הגרנדירים ה-317. ב-17 במרץ 1943 קיבל קוקוט את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל, וב-1 ביוני 1943 הוא נפצע במהלך הלחימה באזור אוריול.
בסתיו 1943 הוא מונה למפקד בית הספר השישי של חיל הרגלים בבוורלו, ובקיץ 1944 הוא מונה למפקד רגימנט הגרנדירים ה-1135, עמו נלחם בצפון אוקראינה. ב-25 באוגוסט 1944 הוקמה דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-582 וקוקוט מונה למפקדה, וב-17 בספטמבר שונה שמה לדיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-26. הדיוויזיה הועמדה תחת פיקוד הארמייה השביעית, ובדצמבר 1944 הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד ארמיית הפאנצר החמישית, ולחמה עמה במהלך הקרב על הבליטה כחלק מקורפוס הפאנצר ה-47, ומילאה תפקיד חשוב במהלך המצור על בסטון. ב-1 בינואר 1945 הועלה קוקוט לדרגת גנרל מיור, ולאחר מכן לחמה הדיוויזיה בפיקודו כחלק מארמיית הפאנצר החמישית בקרבות בגרמניה, עד להשמדתה בהרי ההארץ ב-21 באפריל 1945, ולמחרת נפל קוקוט בשבי צבא ארצות הברית.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1947 השתחרר קוקוט מהשבי, ולאחר מכן הוא התגורר בטראונשטיין, עד למותו ב-29 במאי 1976.