גזרות יהושע

כיבוש יריחו

בכיבוש יריחו, אסר יהושע בן נון על לקיחת ביזה מהעיר ועל בניית העיר יריחו. שתי הגזירות הופרו: על האיסור על הביזה עבר עכן בן כרמי, ועל גזרת בניית העיר עבר חיאל בית האלי, מאות שנים לאחר גזרת הגזרות. המקרא מתאר את העונש על הפרת הגזרות.

הגזרות, חילולן והעונש עליהן

בכיבוש יריחו גזר יהושע שתי גזרות – הראשונה להווה והשנייה לעתיד:

1. איסור לקיחה מביזת העיר – בהווה:

וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם: "הָרִיעוּ! כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָעִיר. וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם – הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַה'... וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ"...

— ספר יהושע, פרק ו', פסוקים י"ז–י"ח

1. איסור בניית יריחו – לעתיד:

וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, לֵאמֹר: "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת...".

— ספר יהושע, פרק ו', פסוק כ"ו

סקילת עכן על חילול גזרת יהושע

אנשים מישראל עברו על שתי הגזרות:

1. עכן לקח מהחרם במהלך כיבוש העיר.
2. חיאל בית האלי בנה את יריחו מאות שנים לאחר מכן.

הפרת איסור הביזה ע"י הביאה לתבוסת ישראל במערכה נגד העיר עי. יהושע פנה בתפילה לה', ונענה שיש חוטא עבר על איסור הביזה. הוטל עליו לגלות את החוטא באמצעות גורל. ואכן, בגורל התגלה עכן שהסכים להודות בחטאו. הוא נענש בסקילה ובשרפת כל נכסיו (ולפי כמה מהשיטות אף צאצאיו נהרגו עימו).

חיאל נענש בעונש אלוהי במיתת כל בניו במהלך בניית העיר. הכתוב מסמיך את חטא חיאל לגזרת הבצורת של אליהו. מסמיכות זו למדו חז"ל שבניית העיר הובילה את אליהו לגזור את גזרתו. נמצא מכאן, שהפרת שתי הגזרות הובילה הן לעונש פרטי לחוטא והן לעונש לאומי לכלל האומה.

יוזם הגזרות

כיוונים מנוגדים בפסוקים

מהכתוב לא ברור אם יהושע גזר את הגזרות מיוזמתו או שצווה על כך.

מצד אחד, במסירת הגזרות לישראל, יהושע אינו מזכיר שהגזרות הן בשם ה':

וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם: "הָרִיעוּ! כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָעִיר. וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם – הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַה'... וְרַק אַתֶּם שִׁמְרוּ מִן הַחֵרֶם פֶּן תַּחֲרִימוּ וּלְקַחְתֶּם מִן הַחֵרֶם וְשַׂמְתֶּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל לְחֵרֶם וַעֲכַרְתֶּם אוֹתוֹ"... וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, לֵאמֹר: "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה' אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת...".

— ספר יהושע, פרק ו', פסוקים י"ז–כ"ו

מצד שני, מתיאור חילול הגזרות הללו עולה דבר אחר:

א. לאחר התבוסה של ישראל בקרב הראשון עם העי, ה' מגלה ליהושע שהייתה הפרה של החרם: "חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם..." - מהכתוב עולה שישראל עברו על ברית ה' ולא על גזרת יהושע.

ב. בספר מלכים, כשמסופר על עונשו של חיאל על בניית יריחו, נאמר: "בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ – כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן". מהכתוב עולה לכאורה שה' גזר את הגזרה, ויהושע רק מסרה לישראל.

חז"ל והפרשנים העלו מגוון הצעות ליישוב הפסוקים.

עשה מדעת ה'

יש מפרשני המקרא שסברו שגזרות יהושע מקורן בדבר ה'.

כך למשל, סובר הרד"ק. הוא אינו רואה קושי שהדבר אינו מוזכר בפירוש משום שפעמים רבות המקרא אינו מפרש הכול, והדברים נלמדים מאליהם.

גם האברבנאל סבור שמקור הגזרות הוא א־לוהי. אך בשונה מהרד"ק, הוא סובר שהציווי הא־לוהי עליהן כן מובא בכתובים. לפני כיבוש יריחו, מלאך ה' מתגלה אל יהושע ואומר לו: "שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו – קֹדֶשׁ הוּא". האברבנאל סבור שבהוראה זו ציווהו המלאך על שתי הגזרות: "'כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא' - שיהי חרם המקום וכל אשר בו, וזה: אם לשעתו ואם לדורות, שתמיד יהיה חרם לא תבנה", ולכן יהושע אומר לישראל "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה'" – כי ה' ציווה על כך.

החזקוני אף לומד כלל מהמילים: "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי ה'", שכל מקום שנאמר הביטוי: "לפני ה'" משמעו שהדבר היה על פי הדיבור האלוהי.

עוד הסבורים שעשה כן על פי ה': רבי אברהם בן הרמב"ם רבי משה אלשיך.

עשה מדעתו וה' הסכים עימו

במדרש במדבר רבה מובאים שלושה הסברים מדוע החרים יהושע את יריחו:

א. משום שיריחו נכבשה בשבת.

ב. מעין דין עיר הנידחת.

ג. על פי עיקרון מצות חלה, משום שנכבשה ראשונה מכל הארץ.

מכל מקום, לפי כל ההסברים, יהושע גזר זאת משיקול דעתו האישי. אכן, מתגובת ה' לחילול הגזרות מוכח שאף אם ה' לא יזם את הגזרות, הוא אשרר אותן למעשה ונתן להם מעמד מחייב לחלוטין.

כך מפורש בתלמוד הירושלמי: "שלושה דברים גזרו בית דין של מטה והסכים בית דין של מעלה עמהם... חרמה של יריחו", וכן במקום אחר בבמדבר רבה: "דבר זה עשה יהושע מדעתו, והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו... ומנין שהסכימו על ידו? שנאמר: 'וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם, הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַה'".

כדעה זו סברו גם הרלב"ג והמלבי"ם.

ה' אישר אך לא הסכים עקרונית

גם בתלמוד הבבלי מובא שיהושע גזר את הגזרות מדעתו, וה' אישר אותן. אולם, הבבלי מדגיש שלמרות האישור הא־לוהי, דעת ה' לא הייתה נוחה בגזרה זו: "'וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ: קֻם לָךְ' – מה תלמוד לומר: 'קֻם לָךְ'? – אמר ליה: 'אתה גרמת להם!'", וביאר שם רש"י: "שלא היה לך לאסור עליהם ביזת יריחו". הגמרא מוכיחה זאת מכיבוש העי, ששם אישר ה' לישראל ליהנות מהביזה: "וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִּירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ – רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם".

אכן, אף אם יהושע טעה ולא היה צריך לגזור, ודווקא עכן צדק וכיוון לדעת האל, עדיין נענש על שעבר על הגזרה משום שה' נתן ביד יהושע סמכות הנהגה על העם.

לפי זה היה מי שרצה ללמד זכות על עכן, שלא חטא מרשעות, אלא מטעות. כך הסביר למשל הרב יחזקאל פנט:

גם שמעל (‑עכן) בחרם לא נדמה משום זה שהיה רשע ח"ו, רק טעות נזדקר לפניו, שהיה סבור ששלא כדין עשה יהושע במה שהחרים את יריחו, משום שנאמר: "וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ"...

— ספר מראה יחזקאל, פרשת קורח

בפירוש "כלי יקר" מובאת דרשת חז"ל המחזקת הבנה זו: "ואראה (-עכן) שכתוב בתורה: 'וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ' - וערבו לי דברי תורה מדברי סופרים גזרתך (-יהושע) שגזרת!". דרשה זו מתבססת על היתר התורה המפורש לקחת משלל הערים הכבושות.

מטרת הגזרות

מדרש במדבר רבה מביא שלושה הסברים מדוע החרים יהושע את יריחו:

• משום שיריחו נכבשה בשבת.
• מעין דין עיר הנידחת.
• על פי עיקרון מצות חלה, משום שנכבשה ראשונה מכל הארץ.

הסברים אלו נכונים לשתי הגזרות.

• הרמב"ם מסביר שיהושע אסר את בניית יריחו כדי שהחומות ששקעו בנס במהלך הכיבוש תישארנה בארץ ותהיינה עד לנס שאירע לישראל. לפי הסבר הרמב"ם, היו פוסקים שלמדו הלכה למעשה שאחר שיריחו נבנתה פעם אחת, שוב לא חל איסור הבנייה, כי החומות השקועות כבר אינן קיימות.

הרלב"ג מציע שלושה טעמים לגזרות יהושע:

• ציווה שלא ייהנו משלל העיר כדי שלא יטעו ישראל בהצלחה שתבוא להם ממנו וייחסוה לשלל העיר ההיא, ואולי יחשבו בעקבות כך שאמונת בני יריחו הייתה טובה עד שגם מקניהם ונכסיהם מביאים הצלחה למי שיקנם. ומשום כך גזר על בניית העיר.
• ייתכן כי פעולות יושבי יריחו ואמונתם היו מגונות יותר משל שאר יושבי הארץ, ולכן ציווה שלא יישאר מהם ומעירם שום רושם.
• כדי לתת מורך לשאר הגויים.

תוקף הגזרות בימינו

גזרת הלקיחה מהחרם הייתה לשעתה, אך גזרת בניית העיר הייתה לדורות. חכמי ישראל דנו אם יש לחוש לגזרה זו גם בימינו. לשאלה זו אף הייתה משמעות מעשית בעשרות השנים שלפני קום המדינה, כשיהודים פעלו לרכישת אדמות הארץ ויישובן, והפוסקים התבקשו לחוות דעתם הלכה למעשה.

ראו גם

• כיבוש יריחו
• יריחו
• יהושע בן נון
• עכן בן כרמי