ג'רלדין ברוקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

ג'רלדין ברוקס
Geraldine Brooks
ספטמבר 2022 ג'רלדין ברוקס בפסטיבל הספרים הבנלאומי
ספטמבר 2022 ג'רלדין ברוקס בפסטיבל הספרים הבנלאומי
לידה 14 בספטמבר 1955 (בת 68)
סידני
מדינה אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה
לאום אוסטרלית ואמריקאית
עיסוק
  • עיתונאית
  • סופרת
מעסיק
  • The Sydney Morning Herald
  • וול סטריט ג'ורנל
מקום לימודים
  • קולג' בית לחם לבנות,
  • בוגר מטעם אוניברסיטת סידני,
  • מוסמך מטעם אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק
שפות היצירה אנגלית
סוגה רומן היסטורי בדיוני
יצירות בולטות
  • 20022 - סוס
  • 2015 - האקורד הסודי
  • 2011 - מעבר קיילב
  • 2008 - אנשי הספר
  • 2005 - מארס
  • 2001 - שנת הפלאות
תקופת הפעילות מ-1980
בן זוג טוני הורוביץ
מספר צאצאים 2
פרסים והוקרה
  • 1996: פרס מועדון העיתונות
  • 2006: פרס פוליצר לספרות
  • 2008: ספר השנה מטעם איגוד המוציאים לאור האוסטרלי לסופרים
  • 2009: פרס פגי ו' הלמריך לסופרת
  • 2010: פרס דייטון לספרות שלום, מפעל חיים
  • 2016: קצין מסדר אוסטרליה
  • 2023: פרס ספרי אינדי בדיוני עבור הספר סוס
  • 2023: פרס אניספילד-וולף לספרות
geraldinebrooks.com

ג'רלדין ברוקס (באנגלית: Geraldine Brooks; בעלת עיטור מסדר אוסטרליה AO; נולדה ב-14 בספטמבר 1955),[1] היא עיתונאית וסופרת אוסטרלית-אמריקאית. בשנת 2005, בזכות הרומן שלה March היא זכתה בפרס פוליצר לספרות.[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'רלדין ברוקס ילידת סידני, אוסטרליה, גדלה בפרבר המערבי של העיר, שנקרא אשפילד. אביה, לורי ברוקס, היה זמר ביג בנד, אמריקאי שנתקע בעיר אדלייד, אוסטרליה, בסיבוב הופעות באוסטרליה כשהמנהל שלו נמלט עם השכר של הלהקה; כתוצאה מכך הוא החליט להישאר באוסטרליה, והפך לעורך משנה בעיתון מקומי. אמה, גלוריה, מבורובה (אנ'), אוסטרליה, הייתה מנהלת יחסי הציבור של תחנת הרדיו 2GB בסידני.[3] ג'רלדין למדה בקולג' בית לחם, שהיה בית ספר תיכון לבנות, והשלימה תואר בוגר באוניברסיטת סידני. לאחר סיום הלימודים, היא הייתה כתבת מתחילה ב־The Sydney Morning Herald. בשנת 1983 לאחר שזכתה במלגת הזיכרון על שם גרג שקלטון, עברה לארצות הברית, והשלימה תואר מוסמך בבית הספר ללימודי עיתונות של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק.[4] בשנת 1984, בכפר האומנים טורט-סור-לופ שבדרום צרפת, היא נישאה לעיתונאי האמריקאי טוני הורביץ (אנ') והתגיירה.[5]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככתבת חוץ של הוול סטריט ג'ורנל, היא סיקרה משברים באפריקה, בבלקן ובמזרח התיכון. ב-1990 הכתבות מהמפרץ הפרסי שעליהם דיווחו היא ובעלה קיבלו את פרס האל בויל (אנ') של מועדון העיתונות של כתבי החוץ, עבור "הדיווח הטוב ביותר בעיתון או בשירות.[6] בשנת 2006, ג'רלדין זכתה במלגת מכללת רדקליף ללימודים מתקדמים, שבאוניברסיטת הרווארד.[7]

ספרה הראשון של ברוקס, תשעה חלקים של תשוקה (אנ') (1994), המבוסס על חוויותיה בקרב נשים מוסלמיות במזרח התיכון, היה רב מכר בינלאומי, הוא תורגם ל-17 שפות. בשנת 1999 ספר הזיכרונות והמסע שלה בשם "התכתבות חוץ (1997)", זיכה אותה בפרס Nita Kibble (אנ') לכתיבת נשים, הוא היה, ספר זיכרונות ומסע על ילדות, שהועשר על ידי חברים לעט (אנ') מרחבי העולם והמסע שלה כבוגרת למצוא אותם.

הרומן הראשון שלה, שנת הפלאות (אנ'), שיצא לאור ב-2001, הוא רומן היסטורי, שהפך לרב מכר בינלאומי. מתרחש בשנת 1666, הסיפור מתאר קרב של אישה צעירה להציל את תושבי הכפר, כמו גם את נשמתה שלה, כאשר מגפת דבר הבלוטות הכתה לפתע בכפר הקטן שלה.

הרומן הבא שלה, מארס (אנ') (2005), נוצר בהשראת חיבתה לספר נשים קטנות של הסופרת לואיזה מיי אלקוט, שאמה העניקה לה. בשנת 2002 ברוקס קבלה אזרחות אמריקאית. כדי לחבר את חווית הקריאה הבלתי נשכחת של הספר נשים קטנות למעמדה החדש כאזרחית אמריקאית, היא חקרה את הסביבה ההיסטורית של מלחמת האזרחים האמריקנית ביחס לנשים קטנות, שבספר והחליטה ליצור כרוניקה של שירות בזמן מלחמה, ביחס ל"האב הנעדר" של בנות מארס. חודש לפני פרסום הרומן, היא פרסמה כמה היבטים מכרוניקה זו אודות חייו וכתביו הפילוסופיים של עמוס ברונסון אלקוט הפטריארך של משפחת אלקוט, תחת הכותרת "אורפיאוס על המחרשה", בגיליון 10 בינואר 2005 של הניו יורקר. רומן הבבואה הזה, זכה לתגובות מעורבות מצד המבקרים, אך בכל זאת נבחר בדצמבר 2005 על ידי הוושינגטון פוסט לאחת מחמש היצירות הבדיוניות הטובות ביותר שפורסמו באותה שנה ובאפריל 2006 זיכה את ברוקס בפרס פוליצר לספרות.[8] היא הייתה זכאית לפרס בזכות אזרחותה האמריקאית, והייתה גם האוסטרלית הראשונה שזכתה בפרס.

ברומן הבא שלה, "אנשי הספר" (אנ') (2008), ברוקס כתבה היסטוריה בדיונית אודות הגדת סרייבו. רומן זה נוצר בהשראת הדיווח שלה (עבור הניו יורקר) על סיפורים אנושיים שקרו לאחר התפרקות יוגוסלביה בשנים 1991–1995. הרומן זכה הן בפרס הספר האוסטרלי של השנה והן בפרס הספרות האוסטרלית בשנת 2008.[9]

הרומן שלה משנת 2011 " החצייה של קיילב" שואב השראה מחייו של קיילב צ'שהטהאומאוק (אנ') האינדיאני, בן שבט וואמפנואג (אנ'), מדרום מסצ'וסטס, ארצות הברית,[10] שהתנצר ושהיה האינדיאני הראשון שסיים את לימודיו במכללת הרווארד (אנ'), במאה השבע-עשרה.[11]

בשנת 2011 ברוקס, בהזמנת תאגיד השידור האוסטרלי, היא העבירה סדרת הרצאות במסגרת של הרצאות בויאר (אנ'). הרצאות אלה פורסמו בספר "רעיון הבית",[12] והן חושפות את ערכיה ההומניסטיים.

הספר "האקורד הסודי" (2015) הוא רומן היסטורי המבוסס על חייו של דוד המלך המקראי בתקופת הברזל השנייה.[13][14]

בשנת 2016 ביקרה ברוקס בישראל, במסגרת פרויקט של ארגון " שוברים שתיקה ", לכתיבת מאמר לספר על הכיבוש הישראלי, לציון 50 שנה למלחמת ששת הימים.[15][16] הספר נערך על ידי מייקל שייבון ואיילת ולדמן וביוני 2017 ראה אור תחת הכותרת "ממלכה של זיתים ואפר: סופרים מתמודדים עם הכיבוש".[17] בעברית הספר פורסם בשם "חמישים סופרות וסופרים מן העולם כותבים על הכיבוש בין השנים 1967–2017".[18] בדצמבר 2017, עיתונאית הודית עוכבה על ידי אנשי הבידוק הביטחוני בנמל התעופה בן-גוריון, שתחקרו אותה לאחר שמצאו את הספר בין חפציה. כמו כן, לא הרשו לעיתונאית ההודית להמריא עם המזוודה שלה והיא נאלצה לטוס לניו יורק בלעדיה.[19]

הספר סוס (2022) הוא רומן היסטורי המבוסס על סוס המרוצים לקסינגטון. מהר מאוד הספר הפך לרב מכר של הניו יורק טיימס.[20] הוא זכה בפרס אניספילד-וולף לספרות לשנת 2023.[21]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שָׁנָה כותרת מוֹצִיא לָאוֹר ISBN
2022 סוּס הוצאת ויקינג ISBN 9780399562969
2015 האקורד הסודי Hachette אוסטרליה ISBN 9780733632174
2011 מעבר קיילב HarperCollins Publishers אוסטרליה ISBN 9780143121077
2008 אנשי הספר פינגווין ויקינגי ISBN 9781460750858
2005 מארס הרפר קולינס ISBN 9780143115007
2001 שנת הפלאות הרפר קולינס ISBN 9781841154589

ספרי עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Brooks, Geraldine (1994). Nine Parts of Desire: The Hidden World of Islamic Women. Anchor Books. ISBN 0-385-47576-4.
  • Brooks, Geraldine (1997). Foreign Correspondence: A Pen Pal's Journey from Down Under to All Over. Anchor Books/Doubleday. ISBN 0-385-48269-8.
  • Brooks, Geraldine (2011). Boyer Lectures 2011: The Idea of Home (or "At Home in the World"). ABC Books. ISBN 978-0-7333-3025-4.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוקס בעלת אזרחות אוסטרלית ואמריקאית, הפכה לאזרחית ארצות הברית בשנת 2002.[27][28]

בשנת 1984 ברוקס נישאה לעיתונאי והסופר האמריקאי היהודי טוני הורביץ (אנ') והתגיירה. שבשנת 1995 טוני זכה בפרס פוליצר. לזוג נולדו שני בנים נתנאל וביזו. ב-27 במאי 2019 טוני נפטר בפתאומיות מדום לב כשטייל בוושינגטון, ארצות הברית ובאמצע כתיבת ספרו "ריגול בדרום, מסע לאורך השסע האמריקאי".[29][30]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Cunningham, Sophie (ביוני 2011). "Caleb goes to Harvard". Australian Book Review (332): 55–56. {{cite journal}}: (עזרה) Review of Caleb's crossing.
  • Steggall, Stephany (במרץ 2012). "Geraldine Brooks". Celebration. Australian Authors Past & Present. Australian Author. 44 (1): 22–25. {{cite journal}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'רלדין ברוקס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Geraldine Brooks". Jewish Women's Archive (באנגלית). נבדק ב-2023-06-26.
  2. ^ March, by Geraldine Brooks (Viking) באתר פרס פוליצר
  3. ^ Larry Schwartz, "Author of her own success", The Age, 22 April 2006, Encounter, p. 8
  4. ^ "Geraldine Brooks interviewed by Julia Baird for ABC Sunday Profile". Abc.net.au. 23 באפריל 2006. נבדק ב-18 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "The wandering Haggadah: Novel follows journey of ancient Sephardic text (J. the Jewish news weekly of Northern California, 25 January 2008)". Jewishsf.com. 25 בינואר 2008. נבדק ב-18 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "OPC Awards: 1990 Award Winners". Overseas Press Club of America. אורכב מ-המקור ב-3 בנובמבר 2004. נבדק ב-21 בדצמבר 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Fellows". Radcliffe Institute for Advanced Study at Harvard University (באנגלית). נבדק ב-2019-01-15.
  8. ^ "The Pulitzer Prizes — 2006 Winners". The Pulitzer Board. אורכב מ-המקור ב-20 בדצמבר 2006. נבדק ב-21 בדצמבר 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Brooks Wins Book of the Year Award". Sydney Morning Herald. 16 ביוני 2008. נבדק ב-6 במרץ 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Marilyn Booth, Geraldine Brooks, Nothing Left to Hide?, The Women's Review of Books 12, 1995-04, עמ' 15 doi: 10.2307/4022141
  11. ^ Atlas, Amelia (17 באפריל 2011). "Pride of the Indian College". Harvard Magazine (באנגלית). נבדק ב-10 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "The Novels". GeraldineBrooks.com (באנגלית אמריקאית). 27 ביוני 2014. נבדק ב-28 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "The Secret Chord". Author website. 20 ביולי 2015. נבדק ב-17 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Hoffman, Alice (28 בספטמבר 2015). "Geraldine Brooks reimagines King David's life in 'The Secret Chord'". Washington Post. נבדק ב-29 במרץ 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ Zeveloff, Naomi; The Forward (2016-04-18). "Renowned Authors Learn About Occupation Firsthand in Breaking the Silence Tour". Haaretz.
  16. ^ Cain, Sian (2016-02-17). "Leading authors to write about visiting Israel and the occupied territories". The Guardian.
  17. ^ "Kingdom of Olives and Ash Writers Confront the Occupation By Michael Chabon, Ayelet Waldman". נבדק ב-2022-08-18.
  18. ^ סופרים יהודים אמריקאים ארגנו הוצאת קובץ סיפורים המגנה...את הכיבוש הישראלי, באתר www.hidabroot.org, ‏2017-06-20
  19. ^ איתי בלומנטל ואסף רוזן, "למה את קוראת על הכיבוש?": עיתונאית הודית נחקרה בנתב"ג בגלל ספר, באתר ynet, 3 בדצמבר 2017
  20. ^ "The New York Times Best Sellers". The New York Times. 3 ביולי 2022. נבדק ב-2 ביולי 2022. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ "Geraldine Brooks, Saeed Jones win Anisfield-Wolf prize". apnews.com. 4 באפריל 2023. נבדק ב-6 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "GERALDINE BROOKS". Aspen Words (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2023-06-26.
  23. ^ "Brooks wins Book of the Year award", The Sydney Morning Herald, 15 June 2008
  24. ^ Althea Peterson, "2009 Helmerich award winner has unusual past", Tulsa World, 19 February 2009.
  25. ^ LLC, D. Verne Morland, Digital Stationery International. "Dayton Literary Peace Prize - Geraldine Brooks, 2010 Lifetime Achievement Award". www.daytonliterarypeaceprize.org. נבדק ב-28 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "'Runt' wins 2023 Indie Book of the Year". Books+Publishing (בAustralian English). 22 במרץ 2023. נבדק ב-2023-03-22. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "Geraldine Brooks biographical details at NNDB". Nndb.com. נבדק ב-18 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ Marquis Who's Who (2009). New Providence: Reed Reference Electronic Publishing
  29. ^ Spying on the South : an odyssey across the American divide | WorldCat.org, search.worldcat.org (באנגלית)
  30. ^ Remembering Pulitzer-winning journalist and author Tony Horwitz, נבדק ב-2024-05-10
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27רלדין_ברוקס&oldid=38691726"