אנדור קלר

אנדור קלר
Kellér Andor
לידה	5 במאי 1903; בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	20 באוגוסט 1963 (בגיל 60); בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
שם לידה	Keller Andor
מדינה	הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה

אנדור קלר, במקור שם המשפחה היה Keller (בהונגרית: Kellér Andor; בודפשט, 5 במאי 1903 – בודפשט, 20 באוגוסט 1963) היה סופר, עיתונאי, עורך עיתונים מוכשר ביותר, אחיו הגדול של דז'ה קלר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדור קלר נולד במשפחה יהודית כבנם של אברהם קלר ושל אידה דמטר (1879–1935). הוא עבד כרוכל כמוכרן בשוק בזמן שהשלים את לימודיו באופן פרטי. בדיחות הקברט הראשונות שלו הועלו על הבמה עוד בהותו בגיל שבע עשרה, אבל במחצית הראשונה של חייו היצירתיים הוא היה מעל הכל עיתונאי.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרה של אנדור קלר, מקום הלידה והמוות אינו רק מידע ביוגרפי, אלא הרבה יותר מזה: התנהגות ואורח חיים, תחום פעילות וחומר גלם לכתיבה. הוא היה "תופעת בודפשט" בכל מובן, עד, משתתף ובכתביו העביר את מסורת האגדה הטיפוסית של פשט, שהשפיעה מיסודה על הדימוי האינטלקטואלי של הבירה מסוף המאה ה-19 - המראה החיצוני של העיתונות המטרופולינית המודרנית - עד שנת המהפכה.

אנדור קלר היה מעל הכל עיתונאי.

בגיל שמונה עשרה הפך לעובד מערכת וכתב

ב"העיתון" (Az Újság)
לאחר מכן ערך את העיתון התיאטרון והספרות רביו (Revü) ובשנים 1924–1925 היה עובד של "העולם" (Világ)

אחריו הגיעו:

8 Órai Újság
A Reggel
נפסבה

ב-16 באפריל 1928, בבודפשט, נשא לאישה את מרגיט ארז'בט פראגו, בתם של אדן פראגו וינקה פראגו.^[1] הנישואים פורקו ב-1934.^[2] ב-29 באוקטובר 1934, בבודפשט נשא את ז'וז'נה רייכנברג, בתם של וילמוש רייכברגר ושל ארז'בט גזדג.^[3]

בשנת 1942 נלקח לשירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). הוא שרד את שואת יהודי הונגריה, ואחרי מלחמת העולם השנייה ב-1945, הוא עבד בעיתונים וכתבי עת הגוונים:

האור (Világosság)
חירות (Szabadság)
עם משכיל (Művelt Nép)
משנת 1957 היה העורך של היומון החשוב Esti Hírlap

סופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא הפך לסופר אמיתי רק במחצית השנייה של הקריירה שלו: בעקבות זיכרונות הרדיפות שספג במהלך המלחמה בגלל מוצאו היהודי, ועוד יותר מכך, כאשר אווירת שנות ה-50 סחפה לצמיתות וללא החזר את עולמו הקודם. הוא נאלץ לשתוק הרבה זמן. רק ב-1956 יצא לאור הרומן הקצר שלו "סודו של פלאשטי". לאחר מכן כתב ספרים, בין היתר על ידי שכתוב והרחבת חלק מכתביו הקודמים, שעיצב אותם לספרים.

קלר אוהב, אבל לא עושה אידיאליזציה של עולמו. וזה חשוב, כי את מעלתו העיקרית כסופר אפשר למצוא בזה. אין לו יצירות בדיוניות, הוא כתב רק על אירועים ואנשים אמיתיים, מאמת את האגדה עם העובדות המפורטות של הביוגרפיה. אנו לומדים ממנו את שמות המלצרים התורנים באותה עת בקזינו, וכן את הכיוון אליו פנה חלון חדר המלון של הגיבור. ברור שהוא ערך מחקר מקיף עבור הרומנים הקצרים שלו, וחיפש מידע בעיתונים שנשכחו מזמן. עם זאת, הוא כותב בעיקר דיוקן של הנשמה, לא כרוניקה, ומקצה פונקציה ספרותית אפילו לעובדות הכי לא משמעותיות.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

”

מתוך כתביו עולה תמונה של עולם טבוע וצבעוני... הוא שם לב למי ששונה מהממוצע,... ואז כל דמויותיו הן בשר ודם. כולם משחקים אצלו, חלקם בקלפים, ברולטה או במרוצי סוסים, חלקם עם אחרים, חלקם בחייהם, אבל הם ברצף מנצחים או מפסידים.

הסופר וצייר ג'רג' רומאן

“

מלאך השנאה (רומן, 1928)
סקסופון (רומן, 1929)
ארבעים חדרי מלון (סיפור קצר, 1931; 1957)
איש במשמר (סיפור קצר, 1932)
הצ'ק של 10,000 דולר (רומן, 1932)
במקום שם כבר מתתי פעם (רומן, 1933)
ליל האליל (רומן קצר, 1933)
מתיגרי, חבר הכוכבים (רומן, 1933)
הג'נטלמן (סיפור קצר, 1934)
הרפתקאות בבאדן (רומן, 1935)
מלך הרולטה (על לאיוש גאי; רומן, 1936)
בנו של מאייר וולף (על מוריץ ורמן ; רומן, 1941)
מדשאה ירוקה, שולחן ירוק (על מיקלוש סמרה; רומן, 1957)
סופר במגדל (על חייהם של דז'ה סומורי, מרצל פלשטי ורודיון מרקוביץ'; דיוקנאות של סופרים, 1958, 1979)
תא לארבעת משמאל (על לאסלו באוטי; רומן, 1960)
התושב הסודי (רישומים, חיבורים, זיכרונות, 1962)
דואר דרום (דיוקנאות, סקיצות, 1964)
המגוון המתוק של החיים (מחקרים, ביקורות, זיכרונות, רומנים, 1973)
סנאי (על רודיון מרקוביץ')
הפלטין (על דיולה סמזה)