אלפרדה ובולסלב פייטראשק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלפרדה ובולסלב פייטראשק
מידע חסיד אומות העולם
פטירה 1 בינואר 1965 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה חסיד אומות העולם (10 בדצמבר 2006) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
יד ושם אלפרדה ובולסלב פייטראשק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלפרדה ובולסלב פיאטרשק (ששניהם מתו ב-1 בינואר 1965 ב־Jabłonna Lacka)[1] היו בעל ואישה פולנים אשר סיפקו מחסה למספר משפחות יהודיות המורכבות מ-18 אנשים במהלך הכיבוש הגרמני הנאצי של פולין במלחמת העולם השנייה. לאחר מותו הוענק להם תואר חסידי אומות העולם על ידי יד ושם בספטמבר 2007. המדליות והתעודה הוענקו על ידי סגן שגריר ישראל בפולין, יוסף לוי, לשני בני דודיהם שנותרו בחיים, צופיה פנפיל וג'ולנטה אוקליץ'-קוזארין מאולסטין. בנאומו אמר יוסף לוי. "יש לנו את מירב הכבוד לאלה שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים תחת איום מוות. החולצים לעולם לא ישכחו את המצילים".

גלויה ישנה מ-Ceranów, מחוז מסוביה, פולין

אלפרדה הייתה אישה משכילה שדיברה ארבע שפות, ביניהן גרמנית, מה שהועיל מאוד במהלך המלחמה כאשר נאלצה למנוע מהגרמנים הנאצים לערוך חיפוש ברכושם. בעלה גדל ברוח פטריוטית; אביו השתתף במרד ינואר בגיל 17, ואחיו מריאן מת כמתנדב במלחמת פולין-סובייטית.[2] תאריכי הלידה שלהם אינם ידועים; רק הוכח שהם התחתנו ב-1920. לפי עדותה של קרובת משפחתם, ג'ולנטה אוקוליץ'-קוזארין, החלטתם להסתיר את היהודים הייתה מודעת.[2]

במהלך המלחמה גרו אלפרדה ובולסלב פייטראשק, זוג חשוכי ילדים - שניהם בני 60 - בחווה בכפר צ'רנוב (בתמונה) במחוז סוקולוב שבמזרח מרכז פולין. במשך שנתיים, סביב החווה שלהם, הם אכסנו ועזרו לכמה משפחות יהודיות שכללו 18 נפשות. בני הזוג החביאו אותם ברפת שלהם, במרתפים ובמכלאות חזירים.

חילוץ קולקטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי להאכיל את האנשים שהם הגנו עליהם, הסתמכו אלפרדה ובולסלב פיאטרשק על עזרתם של שכניהם ושאר תושבי הכפר.[2] המחלצים והחולצים מעולם לא נבגדו, ורק אדם אחד לא שרד - ילד - שנחנק על ידי אמא שלו עם כרית כדי להפסיק את הבכי כשהסיירת הגרמנית הייתה בבית. "גם עכשיו, אני לא ממש מאמינה שזה היה סיפור אמיתי, בלי קשר לכמה שהוא מתועד היטב" - אמרה גרז'ינה פנפיל-רוגינסקה, בתה של זופיה פנפיל, כשהיא זוכרת את שיחת הטלפון של בנציון סלע מישראל - "הוא היה כל כך התרגש עד היום, מעל המיטה שלו, יש לו דיוקן של המושיע שלו. הוא שלח לי אותו בדוא"ל. רוגינסקה קיבלה טלפון גם משאול קופיטו המתגורר בוושינגטון, שהתוודה שהוא שתק במשך שנים רק בגלל שהוא צריך לשכוח את החוויה.

היהודים, שאכסנו על ידי בני הזוג פייטראשק בין השנים 1941–1943, הצליחו להימלט מהגטו בסוקולוב פודלסקי הסמוכה, ביתה של אוכלוסייה גדולה של יהודים לפני הפלישה. הגטו חוסל בסופו של דבר על ידי הנאצים, כשכל תושביו נשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. בין שניצלו הייתה כל משפחתו של בנציון סלע, כולל סבו וסבתו. משפחתו של סלע, לאחר המלחמה, רצתה להעניק לפיאטרשקים זהב וחפצי ערך אחרים, אך הפולנים סירבו לקבל את הזהב מכיוון שחשבו שמשפחת סלע יזדקקו לכך יותר.

לאחר המלחמה איבדו בני הזוג פיאטראסק את רוב החווה המשתרעת על פני 100 הקטרים בשל רפורמה של הקומוניסטית החדשה בפולין. בני הזוג נאלצו בסופו של דבר לעזוב את הכפר לאחר שהיו נתונים ליותר משתים עשרה תקיפות ושוד. גנבים מקומיים, שהיו מודעים לכך שבני הזוג העניקו מחסה ליהודים ברכושם, האמינו שיש שם חפצי ערך יהודיים, מבלי לדעת שפייטראשקס סירב לכל עזרה כספית מהחולצים. בולסלב פייטראשק נפצע מרימון יד באחת התקיפות. שניהם מתו בעוני מחפיר בשנת 1965.

הטקס בו הוענקו תוארי יד ושם לאלפרדה ולבולסלב פיאטרשק התקיים במהלך חנוכת פסטיבל התרבות היהודית באולשטין, שזכה לפופולריות רבה על ידי גאזטה וויבורצ'ה וכלי תקשורת פולניים אחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Historia pomocy - Rodzina Pietraszków | Polscy Sprawiedliwi". sprawiedliwi.org.pl (בפולנית). נבדק ב-2019-08-22.
  2. ^ 1 2 3 Alfreda i Boleslaw Pietraszkowie, Webpage of the Treblinka Concentration Camp Museum