שרלי הבדו

שרלי הבדו
Charlie Hebdo
	לוגו שרלי הבדו
תדירות	עיתון שבועי
סוגה	מגזין חדשות סאטירי
פורמט	מגזין
בעלים	לורן סוריסו
עורך ראשי	ז'ורז' וולינסקי
תאריכי הופעה	1970–הווה (כ־54 שנים)
שפה	צרפתית
מערכת	הרובע האחד עשר, פריז, צרפת
תפוצה	45,000
מדינה	צרפת
ISSN	1240-0068, 2711-6786
	charliehebdo.fr

שרלי הבדו (בצרפתית: Charlie Hebdo, "השבועון שרלי"; נהגה: שַרְלִי אֶבְּדוֹ) הוא שבועון סאטירי חדשותי המתפרסם בצרפת. המגזין מפרסם קריקטורות, דיווחים, בדיחות ופּוֹלמיקה, ופרסומיו בעלי אופי אנטי-גזעני^[1] ושמאלני, העוסקים בימין הרדיקלי, האמונה הנוצרית והכנסייה הקתולית, אסלאם, יהדות, פוליטיקה, תרבות ועוד.

השבועון חווה שתי מתקפות טרור לאורך השנים. אחת מהן התרחשה בשנת 2011, כאשר משרד העיתון הוצת ואתרו נפרץ, והשנייה התרחשה בפיגוע במשרדי העיתון בינואר 2015.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבועון החל לצאת לאור בנובמבר 1969, במקום השבועון הסאטירי "חרה-קירי הבדו", שהשלטונות הגבילו את תפוצתו לאחר שפגע בזכרו של הנשיא המנוח שארל דה גול. כדי לעקוף את האיסור על פעילותו החליט צוות העריכה של העיתון לשנות את שמו, ואימץ את "שרלי הבדו" כשמו החדש. השם נגזר ממגזין קומיקס חודשי שנקרא "שרלי מנסואל" (בצרפתית: Charlie Mensuel - "הירחון שרלי"), שהחל לפעול בשנת 1968. העיתון אימץ את השם "שרלי" מהדמות "צ'ארלי בראון", שהיה הדמות הראשית בסדרת הקומיקס "פינאטס", שבין היתר פורסמה במקור במגזין "שרלי מנסואל". משמעות נוספת של השם "שרלי" כללה גם בדיחה פנימית על הנשיא שארל דה גול.^[2] השבועון, בעריכתו של פרנסואה קאוונה, נסגר בדצמבר 1981.

בשנת 1992 שב השבועון לפעול, בעריכתו של פיליפ ואל, ששימש בתפקיד זה עד 2009.

בשנת 2008 עלה העיתון לכותרות עקב קריקטורה אנטישמית שצייר מוריס סינה (Siné). עורך העיתון ביקש מהקריקטוריסט להתנצל. סינה סירב להתנצל, והוא פוטר מהעיתון.^[3]

שארב (שם העט של סטפן שארבונייה) היה עורכו של המגזין משנת 2009 ועד למותו בפיגוע במשרדי המגזין בינואר 2015.

מחלוקות ופיגועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריקטורות מוחמד ב-2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 על רקע פרשת קריקטורות מוחמד, התעוררה מחלוקת בעקבות מהדורת השבועון מ-9 בפברואר 2006. תחת הכותרת "Mahomet débordé par les intégristes" ("מוחמד המום על ידי פונדמנטליסטים"), העמוד הראשון הציג קריקטורה של מוחמד בוכה האומר ("קשה להיות נאהב על ידי טמבלים"). העיתון הדפיס מחדש את 12 הקריקטרורות שפורסמו בתחילה על "יילנדס פוסטן", שהציתו את הפרשה (פעולה דומה ביצעו עיתונים מערביים נוספים), והוסיף כמה קריקטורות משלו. בהשוואה לתפוצה רגילה של 100,000 עותקים נמכרים, מהדורה זו זכתה להצלחה מסחרית גדולה. 160,000 עותקים נמכרו ועוד 150,000 הודפסו מאוחר יותר באותו היום.

בתגובה, גינה נשיא צרפת ז'אק שיראק את הדבר וטען כי מדובר ב"פרובוקציות גלויות" שעלולות לעורר יצרים. "יש להימנע מכל דבר שיכול לפגוע באמונות של מישהו אחר, בפרט באמונות הדתיות", אמר שיראק. המסגד הגדול של פריז, הליגה העולמית המוסלמית ואיגוד הארגונים האיסלאמיים הצרפתיים (UOIF) תבעו את העיתון בטענה שהמהדורה המצוירת כללה קריקטורות גזעניות. מהדורה מאוחרת יותר הכילה הצהרה של קבוצה של שנים עשר סופרים המזהירה מפני האיסלאמיזם.

התביעה של המסגד הגדול וה-UOIF הגיעה לבתי המשפט בפברואר 2007. המו"ל פיליפ ואל (אנ') טען "זה גזעני לדמיין שהם לא יכולים להבין בדיחה", אבל פרנסיס שפינר, עורך הדין של המסגד הגדול, טען כי: "שתיים מהקריקטורות האלה מקשרות בין מוסלמים לטרוריסטים מוסלמים. יש לזה שם וזה נקרא גזענות."

ב-22 במרץ 2007, זיכה בית המשפט בצרפת את העורך הראשי ואל. בית המשפט הסכים עם נימוקיו של פרקליט המדינה לפיו שתיים משלוש הקריקטורות אינן מתקפה על האסלאם, אלא על מחבלים מוסלמים, וכי יש לראות את הקריקטורה השלישית עם מוחמד עם פצצה בטורבן שלו בהקשר של המגזין המדובר. שתקף את הפונדמנטליזם הדתי.

פיגוע בשנת 2011[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בנובמבר 2011 הוציא השבועון את גיליון בשם "Charia Hebdo" כלומר "שריעה הבדו", כאשר מוחמד רשום באופן סאטירי כ"עורך הראשי"..^[4] השער כולל קריקטורה של מוחמד שאומר: "100 מלקות שוט אם אתה לא מת מצחוק" מאת לוז (רנאלד לוזייר)(אנ'), שהופצה גם ברשתות החברתיות במשך מספר ימים. גיליון זה היה תגובת העיתון לחדשות מאותו זמן על הנהגת חוקי השריעה בעקבות הבחירות בלוב ועל ניצחון המפלגה האסלאמית בתוניסיה. הגיליון התמקד במיוחד בדיכוי נשים תחת השריעה, בדגש על אלימות במשפחה, חובת לבישת רעלות ובורקות, הגבלות על חירות נשים, נישואים בכפייה וסקילה של נאשמים בניאוף. הגיליון עסק גם בדיכוי של הומוסקסואלים ומתנגדים, ושיטות ענישה כגון סקילה, מלקות, קטיעות יד/רגל/לשון, וכן בפוליגמיה, ואינדוקטרינציה מוקדמת של ילדים. ה"עורך אורח" מוחמד מצטייר בעיתון כקול הומור קליל, המגנה את הבחירות האחרונות וקורא להפרדה בין פוליטיקה לדת, תוך שהוא קובע כי האסלאם תואם הומור.

למחרת, ב-2 בנובמבר 2011 הושלכה על משרדי מערכת שארלי הבדו, בברובע ה-20 של פריז, פצצת תבערה, בנוסף נפרץ האתר העיתון[1]. לאחר מתקפה זו קיבלו עורך העיתון, שארב ושני עובדים של המגזין אבטחה משטרתית.^[5]

צ'ארב צוטט על ידי סוכנות הידיעות AP וקבע כי ייתכן שהמתקפה בוצעה על ידי "אנשים טיפשים שלא יודעים מה זה אסלאם" וכי הם "אידיוטים שבוגדים בדת שלהם". מוחמד מוסאוי, ראש המועצה הצרפתית של האמונה המוסלמית, אמר כי ארגונו מצר על "עצם הטון המלגלג של העיתון כלפי האסלאם ונביאו, אך מאשר מחדש בכוח את התנגדותו המוחלטת לכל המעשים ולכל צורות האלימות." פרנסואה פיון, שהיה אז ראש ממשלת צרפת, וקלוד גואן, שר הפנים, הביעו תמיכה בשרלי הבדו, וכך גם הסופרת הפמיניסטית איאן הירסי עלי, שביקרה את הקריאות לצנזורה עצמית.

הפיגוע במערכת העיתון ב-2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הפיגוע במשרדי "שרלי הבדו"

ב-7 בינואר 2015, במהלך פגישת עבודה שבועית של מערכת העיתון, פרצו שני מחבלים אסלאמיסטים רעולי פנים למשרדי המגזין ורצחו עשרה עיתונאים ושני שוטרים, ופצעו עוד עשרה. לאחר מכן נמלטו מהמקום תוך שהם פוגעים באנשים נוספים. הפיגוע בא על רקע קריקטורות הלועגות לנביא מוחמד, שהתפרסמו במגזין בעבר.^[6] בהמשך התברר שהמחבלים נשלחו על ידי תא אל-קאעידה בתימן.^[7] בין קורבנות הפיגוע היו סטפן שארבונייה, עורך העיתון, האמן ז'ורז' וולינסקי, וקריקטוריסטים נוספים שעבדו בעיתון. באותו יום התקיים מצוד אחר המחבלים. למחרת התקיים הפיגוע במרכול היהודי בפריז ולקח בני ערובה, דבר שהתפתח לפיגוע מיקוח. המחבל הציב אולטימטום ובו דרש לשחרר את המחבלים שביצעו את הפיגוע ב"שרלי הבדו" ורצח 4 יהודים שהיו במקום.

לאחר המתקפה, צוות מערכת העיתון שנותר בחיים המשיך בעבודתו לפרסום המגזין. ז'ראר ביאר מונה לעורכו של העיתון, במקום שארב.

הפיגוע נגד "שרלי הבדו" לא נתפש רק כפיגוע גרידא אלא כמתקפה מכוונת על אחד מערכי היסוד של הליברליזם האירופאי והדמוקרטי: חופש הביטוי. בעקבות הפיגוע התעוררו קשיים בהמשך הדפסת המגזין, לאחר שכמעט כל שדרת העריכה והכתיבה שלו נהרגה או נפצעה. מו"לים שונים ברחבי צרפת הכריזו כי יפעלו להמשך הדפסת והפצת העיתון כדי לא לאפשר למחבלים להשיג את מטרתם: סגירת העיתון, בשל קריקטורות הלועגות לאסלאם שפרסם. ברשתות החברתיות ובהפגנות נפוץ הסלוגן "Je suis Charlie" ("אני שרלי") לאות הזדהות עם העיתון ועם הנרצחים בפיגוע.^[8] ב-10 בינואר 2015 נכחו מאות אלפי בני אדם בעצרות ספונטניות בצרפת לזכר קורבנות הפיגועים (ב"שרלי הבדו" וב"היפר כשר"). למחרת נכחו יותר משלושה מיליון בני אדם בעצרות זיכרון וצעדות ברחבי צרפת, כאשר העצרת המרכזית נערכה בכיכר הרפובליקה במעמד נשיא צרפת פרנסואה הולנד ומנהיגים רבים מרחבי העולם.^[9] הסלוגן נישא במפגני הזדהות בכל העולם^[10]

ב-14 בינואר יצא המגזין "שרלי הבדו", שתפוצתו הרגילה 60,000 עותקים, בגיליון מיוחד וראשון לאחר הפיגוע במשרדיו. שער הגיליון כלל קריקטורה של מוחמד דומע ומחזיק כרזת "אני שרלי" תחת הכותרת "הכל נסלח".^[11] הגיליון נמכר בכ-3 מיליון עותקים ברחבי צרפת, שאזלו כבר ביום הראשון לפרסומו. הכנסות מכירת הגיליון יוקדשו להקמת קרן למען משפחות הנרצחים.^[12] סוכנות הידיעות הצרפתית דיווחה שמערכת העיתון תדפיס 5 מיליון גיליונות נוספים.^[13]