רבי יהודה
 | |
| מתחם הקבר בעין זיתים | |
| לידה |
המאה ה-1 / המאה ה-2 פרובינקיה יודיאה, האימפריה הרומית |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה-2 פרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית |
| כינוי | יודן בריבי |
| מקום קבורה |
טבריה (זיהוי מהמאה ה-13) עין זיתים (זיהוי מסוף המאה ה-13) כבול (זיהוי מסוף המאה ה-15) צפת (זיהוי מסוף המאה ה-15) שפרעם (זיהוי מהמאה ה-17) |
| תקופת הפעילות | הדור הרביעי של תקופת התנאים |
| רבותיו | רבי טרפון, רבי ישמעאל, עקיבא בן יוסף |
| תלמידיו | יהודה הנשיא, ישמעאל ברבי יוסי. |
| בני דורו | יוסי בן חלפתא, שמעון בן יוחי, רבי מאיר |
| אב | אלעאי הזקן |
| צאצאים | יוסי ברבי יהודה |
רבי יהודה בר אִלְעָאי (מוזכר בדרך כלל כרבי יהודה)[1] היה תנא בדור הרביעי של תקופת התנאים. מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא. מאות מובאות מדבריו נזכרו בששה סדרי משנה, והוא התנא שפסקיו מוזכרים במשנה במספר הגדול ביותר מבין התנאים האחרים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי יהודה הוא בנו ותלמידו של התנא רבי אלעאי. מושבו היה באושא שבגליל. בילדותו למד אצל רבי טרפון בלוד,[2] אצל רבי ישמעאל, וכן היה מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא. כמו כן, קיבל מאביו רבי אלעאי מסורות בשם רבי אליעזר, רבו של אביו.[3] היה בין חמשת התלמידים שנסמכו על ידי רבי יהודה בן בבא, שנהרג בגלל מעשה זה, בתקופה שבה גזרו הרומאים איסור חמור על סמיכת זקנים.
התלמוד הבבלי[4] מספר על ויכוח משולש בנושא היחס לרומאים שבו השתתף. רבי יהודה שיבח את מעשי הרומאים, רבי יוסי שתק ורבי שמעון בר יוחאי גינה את הרומאים. בעקבות זאת, קידמו הרומאים את רבי יהודה והוא כונה "ראש המדברים בכל מקום"[5] – כלומר, ראש המדברים בכל כינוס. במסכת מנחות מצוין כי שימש כ"מוריינא דבי נשיאה", כלומר שהיה מורה ההלכה בבית הנשיא.[6] מסיפור הוויכוח אפשר לראות שתפיסתו הפוליטית הייתה מתונה, והוא היה יכול לשבח את הרומאים על פיתוח חומרי של ארץ ישראל, על אף הגזרות שהטילו הרומאים על היהודים, ועל אף שבשתי המרידות הרגו מאות אלפי יהודים. יש שחלקו על הסקה היסטורית זו בדבר מתינות יחסו לרומאים. מסתבר שגמרא זו היא יצירה ספרותית מאוחרת שאינה משקפת את הלך הרוח הציבורי ומנוגדת למסורות אחרות המעידות על התנגדות עקרונית לרומי.[7]
על אף מסירותו הרבה ללימוד תורה שהפכה לסמל אצל חז"ל,[8] דגל בתפיסה של "לעולם תהא דעתו של האדם מעורבת עם הבריות" ויישם אותה בחייו.[9][10] בניגוד לתפיסתו של רבי שמעון שיש להתמסר ללימוד תורה באופן בלבדי, היה באסכולה של החכמים שסברו שיש לשלב לימוד תורה עם מלאכה,[11] ואף נזף במי שאינו מלמד את בנו מקצוע.[12] ועוד מסופר עליו שהיה נושא על כתפו כד מחרס כאשר היה הולך לבית המדרש והיה אומר "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה".[13]
מסיפורים שונים ניתן להסיק שגם מבחינה אישית היה ענו וסובלן,[14]. עוד מסופר עליו בתלמוד שהיה עני מרוד, ולא ניצל את מעמדו הרם בעיני השלטון לטובות הנאה.[15]
בתלמוד מבואר כי כל מקום בו מוזכר "מעשה בחסיד", הכוונה היא לרבי יהודה בר אילעאי או לרבי יהודה בן בבא.[16]
רבי אלעזר כינה אותו יודן בריבי.[17]
מעמדו ההלכתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בתלמוד אומר רבי יוחנן כי "סתם ספרא – רבי יהודה"[18]; משמע – כאשר בספרא נכתבה אמירה ללא ציון שם האומר – אמירה זו שייכת לרבי יהודה. אך רב שרירא גאון מסייג אמירה זו, וכותב כי אין משמעות הדבר שמה שנאמר ללא ציון הוא מדברי רבי יהודה, אלא שדבר הלכה זה עבר במסורת באמצעות בית המדרש של רבי יהודה.[19]
- פעמים רבות במשנה, רבי יהודה מסייג את דברי הקודמים לו ומתבטא בלשון "אימתי, בזמן ש..." או ב"במה דברים אמורים". בתלמוד מובאת מחלוקת באשר לכוונתו. לפי רבי יהושע בן לוי במקרים אלו אין הוא מתכון לחלוק על הדעה שהובאה לפניו, אך רבי יוחנן מסייג את הדברים וסבור שרק "אימתי" עומד בכלל הזה, אך כאשר רבי יהודה אומר "במה דברים אמורים" הנאמר הוא בשונה מחכמים שלפניו. לעומתם האמורא רמי בר חמא סבור שגם במקרים כאלו רבי יהודה חולק על הנאמר לפניו.[20]
- רבי יוחנן הכריע שכל מקום שנחלקו רבי יהודה ורבי מאיר או רבי יהודה ורבי שמעון – הלכה כרבי יהודה. במקום שנחלקו רבי יהודה ורבי יוסי – הלכה כרבי יוסי.[21]
חכם לכשירצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איסי בן יהודה כשמנה את שבחם של חכמי המשנה אמר על רבי יהודה שהוא "חכם לכשירצה".[22] רש"י מסביר שהכוונה היא "כשהיה רוצה להיות מתון ומתיישב בדבריו היה חכם". המהרש"א הקשה על כך שאין זה שבח. בדברי תוספות מוסבר שאין כוונת איסי בן יהודה לומר שבמקרים אחרים רבי יהודה אינו חכם אלא שבמקרים אלה הוא חכם יותר מרבי מאיר. המהרש"א עצמו מסביר על פי הערוך שכשרבי יהודה פותח פיו הוא ראש המדברים.
הזיקה בינו לתנא איסי בר יהודה לא ברורה אבל ידוע שהייתה לאיסי בן יהודה התייחסות אישית אליו[דרוש מקור].
מקום קבורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
טבריה (המאה ה-13)[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי תיאורו של מנחם החברוני (1215 לערך), רבי יהודה נקבר בטבריה.
טבריא... וראיתי קברו של ר' יהודה בר אילעאי אצל הכרמים
— מכתב מר' מנחם ב"ר פרץ החברוני
עין זיתים (המאה ה-13 - המאה ה-14)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספר "תוצאות ארץ ישראל" (מיוחס לתלמידו של הרמב"ן, 1270–1320 לערך), מתאר הנוסע את קברי רבי יהודה ותלמידיו בדרך מעין זיתים לצפת.
לעין זית, שם צדיק אחד לא ידענו שמו, והוא תחת שפיט. (בשפיט) [ושם] יש מערת ר' יהודה ב"ר אילעאי ותלמידיו. ולא הלכנו לשם לפי שלא היו מניחין ליכנס במערה
מלבד רבי יהודה (ותלמידיו), ישנם נוסעים שזיהו קברים נוספים במערה, כגון: רבי חנינא בן דוסא ותלמידיו (על פי רבי יעקב השליח, המאה ה-13), בנו של רבי יהודה - רבי יוסי ברבי יהודה (על פי רבי משה באסולה, המאה ה-16), רבי יוסף סרגוסי (המאה ה-17[23]) ואמו של רבי יהודה (המאה ה-18[דרוש מקור][24]).
הקבר בדרך מעין זיתים, שימש במהלך הדורות כמקום תפילה. הידיעות הראשונות שבידינו על ציון קברו (בעין זיתים) הן מהמחצית השנייה של המאה ה-13, כ-1,100 שנים לאחר מותו. על פי העדויות שימש המקום לתפילה ולפולחן, היו בו נרות והקדש, ואילנות היו נטועים סביבו.
במאה ה-16 נהגו חכמי צפת ומקובליה לעלות על הקבר, כך אנו מוצאים את רבי שלמה אלקבץ והרמ"ק, האר"י וחבורתו ומקובלים נוספים מגיעים לציונו של רבי יהודה בר אלעאי כדי ללמוד שם תורה וכדי לעשות שם ייחודים ומעשיים קבליים שונים. רבי אלעזר אזכרי אף מספר על גילוי אליהו לו זכה רבי יוסף סרגוסי. גם בני חבורתו של רבי משה בן מכיר קיבלו על עצמם ללמוד ולהתפלל בקברו של התנא.[25]
כיום, קיים מבנה גדול במקום ציון הקבר ורבים פוקדים אותו מתוך אמונה כי זו סגולה לפרנסה טובה. שנים רבות היה בחצר הקבר עץ, שלקיחת ענף מענפיו נחשבה כסגולה לפרנסה.
כבול / צפת (המאה ה-15)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסורות נוספות לקברו אנו מוצאים בכבול ובצפת: אברהם זכות (1500 לערך), מציין את קברו בכבול יחד עם רבי אברהם אבן עזרא ורבי יהודה הלוי ובמקום אחר מספר כי קברו מצוי בצפת סמוך לקברו של רבי יהודה הלוי.
שפרעם (המאה ה-17)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנה עדות נוספת מהמאה ה-17 הטוענת לקברו בשפרעם[26]. אך כנראה מדובר בטעות, אודות לכך שהמחבר מזכיר גם את קברו בעין זיתים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנימין לאו, "רבי יהודה בר אלעאי: ראש המדברים בכל מקום", בספרו: חכמים, כרך שלישי: ימי גליל, ידיעות ספרים, 2008, עמ' 59–77.
- הרב עמוס שושן, "רבי יהודה בר אלעאי", בספרו: מאורות התלמוד, כרך שלישי, 2018, עמ' 64–68
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים ח"א כרך ה, IV פרק לג, באתר HebrewBooks
- הרב אהרן הימן, "רבי יהודה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמודים 534–542, באתר היברובוקס
- יהודה בר אלעאי - אנציקלופדיית אביב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף י"ח, עמוד א'
- ^ ראו גם תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מ"ט, עמוד ב', תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף נ"ב, עמוד א'.
- ^ תוספתא זבחים ב,ד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ג, עמוד ב'
- ^ תואר שנזכר גם בתלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ק"ג, עמוד ב', ובברכות סג ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ק"ד, עמוד א' ובפירוש רש"י שם
- ^ ישראל פרידמן בן-שלום, "רבי יהודה בר אילעאי ויחסו אל רומי", תשמ"ד, גליון מ"ט/א.
- ^ "אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכסין בטלית אחת ועוסקין בתורה" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ', עמוד א')
- ^ "אמרו עליו, על רבי יהודה בר אילעאי, שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה, ואומר כלה נאה וחסודה." (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ז, עמוד א')
- ^ "תנו רבנן: מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אלעאי, שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה." (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ז, עמוד א')
- ^ "ר' יהודה כד אזיל לבי מדרשא שקיל גולפא על כתפיה (כשרבי יהודה היה הולך לבית המדרש, היה לוקח על כתפו כד (לשבת עליו)) אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה" (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מ"ט, עמוד ב'). ראו גם תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ה, עמוד ב'
- ^ "ר' יהודה אומר: כל שאינו מלמד את בנו אומנות, מלמדו ליסטות" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"ט, עמוד ב')
- ^ "ר' יהודה כד אזיל לבי מדרשא, שקיל גולפא על כתפיה, אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה" (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מ"ט, עמוד ב')
- ^ "ההוא דאמר לה לדביתהו (=לאשתו), קונם שאי את נהנית לי (=את אסורה עלי) עד שתטעימי תבשילך לרבי יהודה ולר"ש. ר' יהודה טעים (=טעם) אמר ק"ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו, אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים המאררים בספק, ואני על אחת כמה וכמה" (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ס"ו, עמוד ב')
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מ"ט, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ק"ג, עמוד ב'
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף כ"א, עמוד ב', ועל פי הספרי והמובא במסכת עבדים (מסכת עבדים פרק ג, טקסט דיגיטלי באתר ספריא), נראה שהוא רבי יהודה בר פלוגתו של רבי מאיר. וראו גם כאן.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף מ"א, עמוד א'
- ^ אגרת רב שרירא גאון, עמ' 102-103, מהדורת הרב בנימין מנשה לוין, חיפה, ה'תרפ"א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ה, עמוד א', ועוד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף מ"ו, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס"ז, עמוד א'.
- ^ ספר "אגרת מספרת יחסותא דצדיקייא דארעא דישראל" מאת שליחי ציון, סביב שנת 1626 לספירה
- ^ ספר מסעות החכם האבי"ר
- ^ רונית מרוז, חבורת ר' משה בן מכיר ותקנותיה, פעמים 31 (תשמ"ז), עמ' 54
- ^ "אגרת מספרת יחסותא דצדיקייא דארעא דישראל", 1626 לערך
