רם אורן
.jpg) | |
| לידה |
8 במרץ 1936 (בן 88) תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| שפות היצירה |
עברית |
|
www | |
  | |
רם אורן (נולד ב-8 במרץ 1936) הוא סופר, מו"ל, עורך ועיתונאי ישראלי. מרבית ספריו תורגמו לאנגלית, צרפתית ושפות נוספות. הוא גם עורך דין בהכשרתו ועבד בתפקיד היועץ המשפטי של ידיעות אחרונות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בתל אביב וגדל בשכונת שפירא. אביו היה כורך ספרים והיה מביא הביתה למשפחתו לקריאה מדי סוף שבוע אחדים מהספרים שנמסרו לו לכריכה. כך נולדה אהבתו של אורן לספרות וכבר בגיל שמונה החליט שכשיהיה גדול יכתוב ספרים. אחדים מסיפוריו ושיריו פורסמו בעיתוני הילדים של התקופה. למרות זאת, בתחילת דרכו כבוגר, שני הספרים הראשונים שכתב נדחו על ידי כל ההוצאות לאור אליהן הוא שלח אותם והוא למד ולאחר מכן עבד, כעורך דין ועיתונאי. רק בגיל מתקדם יחסית החלו ספריו להתפרסם.
את הקריירה העיתונאית שלו החל כנער שליח בגיל 15 בעיתון "ידיעות אחרונות" וכמתלמדו של אלכסנדר זאובר, עורכו של "עיתון מיוחד". פנייתו לכיוון זה נבעה ממחשבה שכעובד בעיתון יוכל איכשהו להשתלב גם בכתיבה ובתחילת דרכו הוא אף הסכים לעבוד כשליח בחינם, כדי להשיג דריסת רגל בתחום. עבודתו העיתונאית הפכה עם הזמן לעבודה של ממש והוא אף הגיע בה להישגים: עורך מוסף 7 ימים, ועריכת מוספים חשובים בעיתון[1]. הוא שילב אותה עם לימודי משפטים ועבודה כעורך דין, והיה במרוצת השנים ליועץ המשפטי של ידיעות אחרונות.
בשנת 1994, כשהיה בן 58 פרסם את ספרו הראשון, "פיתוי" (הוצאת כתר)[2]. הספר לא הצליח בתחילה, ונחשב לכישלון מבחינת המכירות עד הופעתו בתוכנית הטלוויזיה של דן שילון, שהייתה אז תוכנית האירוח הפופולרית ביותר. גליה אלבין, שישבה אז במקרה לצדו במעגל המרואיינים, החליטה לעזור לסופר המתחיל וסיפרה שקראה את ספרו והיא מתעתדת להסריטו. הדברים לא היו נכונים והיא אף לא קראה אז את הספר, אך הדבר שימש כמנוף לקידומו של "פיתוי", שהפך לאחד מרבי-המכר הפופולריים ביותר בישראל אי פעם. ב-2002 הופק סרט קולנוע על פי הספר[3].
לאחר כתיבת ספרו הראשון התפטר מידיעות אחרונות, ויצא ל 4 חדשים לארצות הברית להכיר את מחוזות המו"לות האמריקאית מבלי להכיר איש[4].
הצלחתו הספרותית, שלא לוותה בהצלחה כלכלית זהה בשל העובדה שהמוציאים לאור לקחו לעצמם חלק גדול מרווחי המכירות, הביאה אותו לייסוד הוצאת ספרים בשם "קשת הוצאה לאור". ההוצאה מפרסמת בעיקר את ספריו של אורן[5].
אורן מנסה לתת בספריו תמונה של תופעות שונות בשיח התרבותי הישראלי (לדוגמה: הנהייה אחרי המיסטיקה המזרחית באשראם). מרבית ספריו הם בז'אנר הספרות הבלשית, אך בשנת 2002 פרסם לראשונה רומן היסטורי - לטרון, עליו זכה בציון מיוחד מטעם ועדת פרס יצחק שדה לספרות צבאית[6]. בשנת 2018, במסגרת פרויקט 70 שנה למדינת ישראל, נבחר הספר לטרון על ידי משרד החינוך כאחד משלושת הספרים המומלצים בנושא מלחמות ישראל לגילי התיכון[7]. בשנת 2004 פרסם ספר נוסף בסוגה זו - המטרה - תל אביב, העוסק בפלישת הצבא המצרי לישראל במלחמת העצמאות[8].
ביולי 2004 הצטרף לקבוצת התקשורת "כאן" במכרז ערוץ 2[9]. אורן שימש כראש חטיבת התוכן של הקבוצה[10]. הקבוצה לא זכתה במכרז ופורקה ב-2007.
בדצמבר 2009, השיק את הספר הדיגיטלי העברי הראשון המיועד לקריאה באייפון, בשיתוף חברת iDigital (ספרו "ימים אדומים")[11].
בשנת 2007 כתב אורן את הספר "השבועה" העוסקת בחיי חסידת אומות העולם גרטרודה בבילינסקה ושל מיכאל סטולוביצקי אותו היא הסתירה בתקופת השואה[12].
בשנת 2017 כתב אורן את הספר "הגירוש מן הארמון" העוסק בחייו של פארוק הראשון מלך מצרים[13].
במשך השנים התבסס רם אורן כסופר ישראלי מצליח ביותר. כל ספריו זכו בפרסי ספר הזהב וספר הפלטינה. "פיתוי" ו"אות קין", שניים מספריו, הם מהספרים הנמכרים ביותר בישראל אי פעם[14]. ספרו על חייה ומותה של סוכנת המוסד סילביה רפאל תורגם לשש שפות, והיה לרב-מכר בינלאומי[15].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורן נשוי מאז 1961 לניצה, ואב לשלושה ילדים.
מתגורר בתל אביב.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פיתוי (כתר, 1994)
- משחק מכור (כתר, 1995)
- אות קין (קשת, 1996)
- לב (קשת, 1997)
- צל של ספק (קשת, 1997)
- אשראם (קשת, 1998)
- אש חיה (קשת, 1999)
- חווה ואדם (קשת, 2000)
- עירום (קשת, 2000)[16]
- אהבה בדלתיים סגורות (קשת, 2001)
- לטרון (קשת, 2002)
- התמכרות ועוד סיפורים (קשת, 2002)
- נסיכה אפריקנית (קשת, 2003)
- המטרה - תל אביב (קשת, 2004)
- היורשת (קשת, 2004)
- אחות קטנה (קשת, 2005)
- אהובי אויבי (קשת, 2006)
- ימים אדומים (קשת, 2006)
- רמטכ"ל (קשת, 2006)[17]
- השבועה (קשת, 2007)
- כוח עליון (קשת, 2008)
- גרין קארד (קשת, 2008)
- מהתנ"ך באהבה (קשת, 2009)
- ילד אחד יותר מדי (קשת, 2010)
- סילביה: חייה ומותה של לוחמת ה"מוסד" (קשת, 2010)
- זהות כפולה (קשת, 2011)[18]
- סודות גלויים (קשת, 2011)[19]
- נפש הומיה (קשת, 2012)
- כבשה שחורה (קשת, 2012)
- הצעיף האדום (קשת, 2013)[20]
- אמא (קשת, 2014)
- אהבה כואבת - חלק ראשון: שירי (קשת, 2015)[21]
- אהבה כואבת - חלק שני: דני (קשת, 2015)
- אהבה כואבת - חלק שלישי: אמירה (קשת, 2015)
- בשידור חי (קשת, 2016)[22]
- הגירוש מן הארמון (קשת, 2017)
- עמק הסיליקון (קשת, 2018)
- מגדת העתידות (קשת, 2019)
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתיבתו של רם אורן זכתה לביקורות מעורבות. המרכיב העיקרי של הביקורת השלילית מתחלק לשתי רמות: רמת התחקיר - נטען כי אורן חושף את קוראיו למקומות וקהלים לא מוכרים, אך בניגוד לצפוי אינו מעמיק בתחקיר על מושאי הכתיבה ומספק לקהל את אותם תיאורים סטריאוטיפיים שציפה לקבל. הרמה הספרותית - נטען כי אורן מרבה בקלישאות ובפאתוס מוגזם. כמו גם בשילוב משלבי שפה שונים למשפט אחד[23].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רם אורן, ברשת החברתית פייסבוק- רם אורן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- רם אורן, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- רם אורן, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- רם אורן, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- רשימת הפרסומים של רם אורן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- הספרים של רם אורן, באתר "סימניה"
רם אורן, במיזם "סופרים קוראים" של המרכז לספריות וספרות בישראל- רם אורן, באתר "עברית"
- נטע הלפרין, רם אורן לא מתרגש מהביקורת, באתר ישראל היום, 26 באפריל 2001
- כרמית ספיר ויץ, רם אורן בקיא בחוקי הז'אנר, באתר nrg, 5 בדצמבר 2008
- חוה ליאון, סודות שגיליתי לרב-מכר שלי, מגזין ארץ אחרת
- שיר זיו, "הוריי אמרו לי, 'תהיה עורך דין, תהיה רופא, רק אל תהיה סופר'", באתר ישראל היום, 9 באפריל 2017
- ריאיון עם רם אורן מתוך פוד-קאסט "S-Emek", תוכנית רדיו אינטרנטית של ישראלים המתגוררים בעמק הסיליקון
מכּתביו:
- רם אורן, ספרים אינם עופות מרוטים, באתר הארץ, 17 בפברואר 2010
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אפי לנדאו, "ידיעות אחרונות": רם אורן יחליף את אדם ברוך במוסף, חדשות, 7 בדצמבר 1989
- ^ גתית פנקס, מאיפה קיבל רם אורן את ההשראה ל"פיתוי"?, באתר גלובס, 4 במאי 2006
- ^ אורי קליין, מתיחה שנמתחה, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2002
- ^ יונתן פרנקל, [https://medorledor.co.il/רם-אורן/ רם "אני כותב כדי לא להיות בדיכאון שאחרי לידה" - הסופר רם אורן כפי שלא הכרתם], באתר מדור לדור, 29 במרץ 2015
- ^ הארץ, רם אורן: "כל סופר חולם לעשות את המכה, אבל זה לא עובד ככה", באתר הארץ, 26 בנובמבר 2009
- ^ פרס הספרות הצבאית לשמעון נווה וחיים סבתו, באתר הארץ, 1 בספטמבר 2002
- ^ רשימות הספרים המומלצים העוסקים במלחמות ישראל באתר משרד החינוך
- ^ אמנון קפליוק, "כל עוד הכדור האחרון נושם במחסנית...", באתר הארץ, 21 באפריל 2004
- ^ רוני קורן-דינר, רם אורן מונה לסמנכ"ל התוכן של קבוצת תיא בהתמודדות על מכרז ערוץ 2, באתר הארץ, 11 ביולי 2004
- ^ אביבה קרול, רם אורן יהיה סמנכ"ל תוכן של תיא במכרז על ערוץ 2, באתר גלובס, 11 ביולי 2004
- ^ מיה סלע, רם אורן השיק את הספר הדיגיטלי העברי הראשון, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2009
- ^ עמיה ליבליך, כדי שהסיפורים והדמויות האלה יישמרו בזיכרון של כולם, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2007
נעמה לנסקי, קצין אס-אס וג'נטלמן, באתר הארץ, 11 ביולי 2007 - ^ רן שפירא, ספרים חדשים - "הגירוש מן הארמון" מאת רם אורן, באתר הארץ, 17 במרץ 2017
- ^ מה הופך את רם אורן לסיפור הצלחה מדהים, באתר גלובס, 12 באוקטובר 1997
- ^ מיה סלע, הספר על סוכנת המוסד סילביה רפאל ברשימת רבי המכר של אמאזון, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2014
- ^ קציעה עלון, השילוש הלא קדוש - דוגמנית, רצח, טרגדיה, באתר הארץ, 2 באפריל 2001
- ^ עמוס הראל, מי שלא רצה אותו כרמטכ"ל, יקבל אותו כדמות ספרותית, באתר הארץ, 14 בינואר 2007
תמר גלזרמן, אז מי הרמטכ"ל של רם אורן?, באתר גלובס, 14 בדצמבר 2006 - ^ עלית קרפ, שלושה ספרים בקצרה: זהות כפולה, דלישס ונאמנותו של החשוד X, באתר הארץ, 6 באפריל 2011
- ^ יניב מגל, רם אורן מספר על הידיעה שהניעה אותו לכתוב את ספרו החדש, באתר גלובס, 7 בנובמבר 2011
- ^ עלית קרפ, מדוע רבי המכר של רם אורן עושים שירות דוב לפמיניזם, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2013
- ^ עלית קרפ, "אהבה כואבת": רם אורן מצליח לדבר אל לב הקוראים, באתר הארץ, 17 במרץ 2015
- ^ עלית קרפ, רם אורן מציג את גיבורותיו באופן מגוחך ומרושע, באתר הארץ, 6 באפריל 2016
- ^ רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית - דיוקן העברית הישראלית, עם עובד, 2001. מצוטט אצל: פאר פרידמן, על "אחות קטנה" מאת רם אורן, מעריב 13 במאי 2005. (גרסה אחרת של המאמר באתר "רשימות מקרופולוס").