לדלג לתוכן

ריימונדוס מפניאפורט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריימונדוס מפניאפורט
Sant Ramon de Penyafort
ציור מ-1667
ציור מ-1667
לידה 1175?
Santa Margarida i els Monjos, רוזנות ברצלונה, כתר אראגון עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 בינואר 1275 (בגיל 100 בערך)
ברצלונה, רוזנות ברצלונה, כתר אראגון עריכת הנתון בוויקינתונים
חג 7 בינואר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רַיימוּנְדוּס מִפֶּנִיאפוֹרְטקטלאנית: Sant Ramon de Penyafort; סביבות 1175?6 בינואר 1275) היה נזיר דומיניקני קטלאני במאה ה-13, שחיבר את הדקרטלים של גרגוריוס התשיעי (אנ'), אוסף של חוקים קאנוניים (אנ') שנותרו חלק מרכזי בחוקי הכנסייה הקתולית עד שהקוד הקאנוני מ-1917 (אנ') החליף אותם. הוא זוכה לכבוד כקדוש נוצרי בכנסייה הקתולית והוא הקדוש המגן של עורכי דין על פי הקאנון.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריימונדוס מפניאפורט נולד בווילאפרנקה דל פנדס (אנ'), עיירה קטנה ליד ברצלונה בנסיכות קטלוניה, סביב שנת 1275. הוא היה צאצא ממשפחת אצולה בעלת קשרים לבית המלוכה של אראגון והתחנך בברצלונה ובאוניברסיטת בולוניה, שם קיבל דוקטורט הן משפט האזרחי והן במשפט הקאנוני. מ-1195 עד 1210 לימד משפט קאנוני. בשנת 1210, הוא עבר לבולוניה, שם שהה עד 1222, כולל שלוש שנים בראש הקתדרה למשפט הקאנוני באוניברסיטה. הוא למד להכיר שם את המסדר הדומיניקני שזה עתה הוקם. ריימונדוס נמשך למסדר הדומיניקני על ידי הטפתו של רג'ינלד המבורך, ראש הדומיניקנים מבולוניה, והצטרף למסדר בגיל 47, במנזר הדומיניקני של ברצלונה, אליו חזר מאיטליה ב-1222.[1]

מרסדריאנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריימונדוס היה גורם מרכזי בהקמת מסדר המרסדריאנים (אנ'). כאשר פנה אליו פדרו נולאסקו (אנ'), ריימונדוס עודד וסייע לו בקבלת הסכמתו של חיימה הראשון, מלך אראגון, להקמת המסדר.

הצורך ללמוד שפות שמיות אושר על ידי המועצה הכללית של המסדר הדומיניקני בפריז בשנת 1236.[2] ריימונדוס הקים את בית הספר הראשון של "Studia Linguarum" (בלטינית: "לימודי שפה") בתוניס, שם זה היה ידוע בשם Studium arabicum. מטרת בתי הספר הייתה לעזור לדומיניקנים לשחרר שבויים נוצרים בארצות האסלאם.[3]

Summa de casibus poenitentiae[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריימונדוס כתב עבור כמרים מוודים ספר מקרים, Summa de casibus poenitentiae ("סיכום מקרי חרטה"). הספר הוא יותר מאשר רשימה של חטאים והצעות חרטה - הוא דן בדוקטרינות וחוקים רלוונטיים של הכנסייה הנוגעים לבעיה או למקרה שהובא לידיעת המוודה, ונחשב באופן נרחב ליצירה סמכותית בנושא.[4]

ב-1229 ריימונדוס מונה לתאולוג ופוסק בנושא כפרה על חטאים של הקרדינל הארכיבישוף של סבינה, ז'אן אלגרן מאבוויל (אנ'), והוא זומן לרומא ב-1230 על ידי האפיפיור גרגוריוס התשיעי, שמינה אותו כומר ופוסק גדול בנושא כפרה על חטאים.[1]

הדקרטלים הגרגוריאניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדקרטלים עם גלוסה

בהכירו את המוניטין של ריימונדוס במדעי המשפט, ביקש ממנו גרגוריוס התשיעי לעזור בארגון מחדש ובקודיפיקציה של החוקים הקאנוניים (אנ'). חוקים קאנוניים, שנמצאו בעבר מפוזרים בפרסומים רבים, היו אמורים להיות מאורגנים במקבץ אחד של מסמכים.

מכתבי צו האפיפיור שינו את החוק במהלך 100 השנים הקודמות מאז פרסום Decretum Gratiani (אנ') של גרטיאנוס.[א] בהיותו מרוצה מעבודתו של ריימונדוס, הכריז האפיפיור על הפרסום החדש בבולה אפיפיורית שהופנתה למורים ולסטודנטים של אוניברסיטאות פריז ובולוניה בספטמבר 1234, וציווה כי עבודתו של ריימונדוס בלבד צריכה להיחשב סמכותית, ויש להשתמש בה לבדה בבתי הספר. אוסף החוקים הקאנוני שלו, המכונה הדקרטלים של גרגוריוס התשיעי (אנ'), הפך לתקן במשך כמעט 700 שנה. החוק הקאנוני תוקן מחדש ב-1917.

הנס הידוע ביותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריימונדוס מפניאפורט שימש ככומר מוודה של חיימה הראשון, מלך אראגון. בהיותו באי מיורקה כדי ליזום מערכה שתעזור להמיר את דתם של המורים החיים שם, המלך הביא איתו את פילגשו. ריימונדוס הוכיח את המלך וביקש ממנו שוב ושוב להיפטר מפילגשו. המלך סירב לעשות זאת. לבסוף, ריימונדוס אמר למלך שהוא לא יכול להישאר איתו יותר ותכנן לעזוב לברצלונה. אבל המלך אסר על ריימונדוס לעזוב את האי, ואיים בעונש על כל קפטן ספינה שהעז לקחת אותו.

ריימונדוס ובן לווייתו הדומיניקני ירדו לחוף הים, שם הסיר ריימונדוס את ה"קאפה" שלו (הגלימה השחורה הארוכה שלבשו הדומיניקנים על הטוניקה הלבנה ועצם השכמה), ופזר את קצהו האחד על המים תוך שהוא מחבר את הקצה השני למקל ההליכה שלו. לאחר שיצר כך תורן מיניאטורי, הציע ריימונדוס לדומיניקני השני לקפוץ, אך בן לווייתו, שחסר את אמונתו של הקדוש, סירב לעשות זאת. ואז ריימונדוס נפרד ממנו, ועם הצטלבות הוא התרחק מהחוף והפליג משם על גלימתו. עוקף בדרכו את הספינות שאסרו עליו להפליג בהן, הקדוש נראה על ידי עשרות מלחים שצעקו בתדהמה והאיצו בו להמשיך. ריימונדוס הפליג את 160 הקילומטרים לברצלונה תוך שש שעות, שם קהל צופים נדהם היה עד לנחיתתו. מתוך יראת כבוד לנס הזה, המלך חיימה הראשון תיקן את דרכיו.

שארית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהגיע לשנתו ה-60, ריימונדוס פרש לחיי בדידות בברצלונה. אולם תוך השנה הוצע לריימונדוס תפקיד הארכיבישוף של טרגונה, מרכז הכנסייה של נסיכות קטלוניה וכתר אראגון, אך הוא סירב.[1]

ריימונדוס חזר לברצלונה בשנת 1236. לא זמן רב יכול להישאר בבידוד, עם זאת, הוא נבחר לעמוד בראש מסדר הדומיניקנים על ידי המועצה הכללית של המסדר של 1238. הוא מיד יצא ברגל לבקר את כל המנזרים של האחים והנזירות של המסדר. אפילו בעיצומו של מסע זה, הוא הצליח לנסח קובץ חדש של חוקות המסדר, שבהן הוא כלל סעיף התפטרות עבור העומד בראש המסדר. כשהיא אומצה על ידי המועצה הכללית הבאה של 1240, הוא ניצל מיד את האופציה והתפטר תוך שנתיים.

אף על פי שלא היה אינקוויזיטור, הוא שימש יועץ למלך חיימה הראשון שהתייעץ עמו לעיתים קרובות בנוגע לשאלות משפטיות הנוגעות לשיטות האינקוויזיציה בתחומי הממלכה. "...הרגשת הצדק והיושר העמוקה של עורך הדין, בשילוב עם תחושת החמלה של הדומיניקני הראוי, אפשרו לו להתרחק מההגזמות שנמצאו במקומות אחרים בשנות התהוות של האינקוויזיציות עד כדי כפירה". ריימונדוס אישר ביקורי התייחדות עבור כלואים כדי שבת הזוג לא תחשף לסיכון של ניאוף אפשרי.[5]

ניצורם של יהודים ומוסלמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהשתחרר שוב מתפקידו, הוא פעל במרץ רענן בשירות הפצת הדת הנוצרית, במיוחד פעל להמרת דתם של המורים. לשם כך הוא עודד את תומאס אקווינס לכתוב את יצירתו "מכלול נגד הגויים". הוא הנהיג את הוראת הערבית והעברית בכמה בתי נזירים. הוא גם ייסד מנזרים במורסיה (אז עדיין נשלטה על ידי ערבים) ובתוניס. בנוסף הוא הלך לעזור בהקמת הכנסייה באי מיורקה שנכבש זמן קצר לפני כן.

ויכוח ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ויכוח ברצלונה
קברו של ריימונדוס בקתדרלת ברצלונה

ריימונדוס היה עוין ליהודי ספרד. ב-1228 היה הכוח המניע מאחורי החקיקה האנטי-יהודית של חיימה הראשון וב-1232 הכניס את האינקוויזיציה לטרגונה.[6]

ריימונדוס הפעיל השפעה רבה על המלך חיימה והצליח לשכנעו להורות על דיון ציבורי, בנושא יהדות ונצרות, בין הרמב"ן, רב מז'ירונה, לבין פבלו כריסטיאני, יהודי מומר ממונפלייה שהיה חבר במסדר הדומיניקנים. בוויכוח הזה, שהתקיים בארמון המלוכה ובמקומות אחרים בברצלונה בין ה-20 ל-31 ביולי 1263, בנוכחות המלך ורבים מאנשי הדת הבכירים, לקח ריימונדוס חלק חשוב. הוא עמד בראש התאולוגים הנוכחים, ובהסכמה עם המלך העניק לרב חופש ביטוי מושלם. בשבת שלאחר סיום הוויכוח, ביקר המלך, יחד עם נזירים מטיפים רבים ואנשי דת אחרים, בבית הכנסת.

ריימונדוס מת בגיל 100 בברצלונה בשנת 1275 וזכה לקאנוניזציה על ידי האפיפיור קלמנס השמיני בשנת 1601. הוא נקבר בקתדרלת אולליה הקדושה בברצלונה.

יום חגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יום חגו ריימונדוס הקדוש מפניאפורט נקבע בתחילה בלוח השנה הרומי הכללי (אנ') בשנת 1671 ל-23 בינואר. ב-1969 הועבר יום חגו ל-7 בינואר, היום למחרת מותו.[7] הוא הקדוש המגן של עורכי דין על פי הקאנון בפרט, וגם של עורכי דין בכלל.

בניין סנט ריימונד פניפורט

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין סנט ריימונד פניפורט באוניברסיטת סנטו תומאס (אנ') במנילה שבו פועלים המכללה למסחר ומנהל עסקים והפקולטה לאמנויות וספרות, קרוי לכבודו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אוסף החוקים הקאנוניים שנערך ונכתב במאה ה-12 כספר לימוד משפטי על ידי המשפטן המכונה גרטיאנוס.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 O'Kane, Michael. "St. Raymond of Peñafort." The Catholic Encyclopedia. Vol. 12. New York: Robert Appleton Company, 1911. 30 Jan. 2014
  2. ^ Lindberg, David C. (1978). Science in the Middle Ages. University of Chicago Press. p. 77. ISBN 9780226482330.
  3. ^ McAbe, Ina Baghdiantz (2008). Orientalism in Early Modern France. Oxford: Berg Publishing. p. 29. ISBN 978-1-84520-374-0.
  4. ^ Ghezzi, Bert. "Saint Raymond of Penyafort", Voices of the Saints, Loyola Press
  5. ^ Smith, Damian J., Crusade, Heresy and Inquisition in the Lands of the Crown of Aragon, Brill, 2010 ISBN 9789004182899
  6. ^ הערך רַימוּנְדוּס מִפֶּנִיפוֹרְט באנציקלופדיה העברית, כרך ל"א, טור 40
  7. ^ Calendarium Romanum (1969)