קרב השוחה
 | ||||||||||
| מפת הקרב | ||||||||||
| תאריכים | 29 בדצמבר 626 – 24 בינואר 627 (27 ימים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב אוחוד | |||||||||
| קרב אחרי | קרב ח'ייבר | |||||||||
| מקום |
אל-מדינה  | |||||||||
| קואורדינטות | 24°28′00″N 39°36′00″E / 24.4667°N 39.6°E | |||||||||
| ||||||||||
  | ||||||||||
קרב השוחה (בערבית: غَزْوَةُ ٱلْخنْدَقِ, תעתיק מדויק: ע'זות אל-ח'נדק) הוא הכינוי המקובל למצור שהטילו אנשי העיר מכה בשיתוף עם שבטים בדואים על העיר אל-מדינה (אז ית'רב), שהסתיים בכישלונם. הקרב קרוי על שם השוחות שחפרו אנשי אל-מדינה לשם הגנה על עירם. הקרב נודע גם בשם קרב המחנות (בערבית: غَزْوَةُ ٱلْأَحْزَابِ, תעתיק מדויק: ע'זות אל-אחזאב), על שם הסורה המתארת אותו בקוראן, היא סורת אל-אחזאב (סורת המחנות).
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי המסורת המוסלמית, הדחיפה לקרב ניתנה על ידי השבט היהודי בני נצ'יר שבאו לעיר מכה וייעצו לאנשי המקום לתקוף את העיר אל-מדינה, כדי לזכות בתמיכתו של שבט אחר. עם זאת, חוקרים מודרניים סבורים כי אנשי מכה יצאו לקרב מתוך חשש שצבאות אל-מדינה יצאו לנקום את מות חלליהם שנפלו בקרב אוחוד, שנה וחצי קודם לכן, ולהקדים תרופה למכה בתוקפם את אל-מדינה. אליהם נלוו שבטים בדואים שחמדו ברכושם של אנשי אל-מדינה לשם ביזתו.
הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
מגיני אל-מדינה חפרו שוחות מחוץ לעיר, בחלקה הצפוני, וכן בתוך שכונותיה של העיר גופא.[1] לפי המסורת המוסלמית, אנשי אל-מדינה ביצעו זאת בעצתו של סלמאן הפרסי.[2] לפי המסופר בסורת אל-אחזאב שבקוראן, המצור הסתיים לאחר שסערה גדולה הכתה במחנה של אנשי מכה, מה שאילץ אותם להפסיק את המצור ולעזוב את העיר.[3]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חוה לצרוס-יפה (עורכת), בתוך פרקים בתולדות הערבים והאסלאם, תל אביב: רשפים, 1967, עמ' 68–69
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרב השוחה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אורי רובין, הקוראן, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל אביב, 2005, עמ' 333
- ^ עליזה שניצר, מוחמד: דמותו וציוני דרך בתולדות חייו, בתוך מאיר בר-אשר ומאיר חטינה (עורכים), האסלאם: היסטוריה, דת, תרבות, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2017, עמ' 53
- ^ הקוראן סורה 33 (תרגום רקנדורף), פסוק ט'. בתרגום אורי רובין: ”הוי המאמינים, זִכרו את החסד שנטה לכם אללה בבוא עליכם צבאות: אז שילחנו בהם רוח סערה וצבאות שנסתרו מעיניכם. אללה מבחין באשר תעשׂו.”
