ממי דן בסיפרו בגזענות, המבוססת על העדפת מאפיינים פיזיים מסוגים אחדים על פני אחרים, ואינו מוצא בכך היגיון. הוא מציין כי המין האנושי אמנם האדיר לעיתים קרובות את היופי והאתלטיות, אולם העדפה זו לא התבטאה בכישורים יצירתיים או מנהיגותיים כלשהם. מספר הספורטאים והדוגמנים בהנהגות הפוליטיות אינו משמעותי, ולמין האנושי קמו מנהיגים דגולים כדוגמת חניבעל שהיה שתום עין, או נפוליון שהיה נמוך קומה וללא ייחוס משפחתי, וכן אחרים, שעל יכולתם המנהיגותית אין עוררין. מעבר ליכולות המנהיגות, הרי שגם בתחומי האמנות היוצרת או המדע, אין למעשה קשר בין עליונות ביולוגית כלשהי, המתבטאת בחוסן, אתלטיות או מראה מרשים, לבין כישורים והצלחה.
לפי ממי, הגזענות אינה כרוכה בהיגיון ורציונליות. מקורה במערכת דיעות קדומות, המספקת מענה לאלה התומכים בה. ומכיוון שכך, הבנת הגזענות וההתמודדות עמה אינה יכולה לבוא מכיוון הטיעונים הלוגיים. ובמילותיו של ממי לקראת סוף הספר: "...מעבר לטירוף של הגזען, טענותיו חסרות ההיגיון והסתירות שמתגלות אצלו, יש לגזענות תפקיד. ככלל, היא מסמנת קווי מתאר ומכשירה שליטה..."
פנאופטיקון (פנ – הכל, אופטיקון – לצפות, להתבונן) הנו מתקן אדריכלי שהגה הפילוסוף המדיני והמשפטןג'רמי בנת'ם בשנת 1787, כחלק מהצעותיו הרבות לרפורמות חברתיות ומשפטיות. עבור הפילוסוףהצרפתימישל פוקו שדן בנושא זה בספרו לפקח ולהעניש, הפנאופטיקון מספק מטאפורה מרכזית לכוח הממשמע המודרני המבוסס על בידוד, אינדיבידואליזציה, ופיקוח.
העסקת ילדים היא מונח חברתי המתאר מתן עבודה לילדים. כאשר הוא נעשה ללא התחשבות בנורמות מסוימות, למונח זה יכולה להיות משמעות לוואי של ניצול שיטתי של ילדים בתחום העבודה, עם פיצוי מועט, וללא התחשבות בהתפתחות האישית ובהיבטי בטיחות, בריאות ואיכות חיים.
מדינות עניות לעיתים מתירות שימוש בילדים קטנים לצורך תעסוקה, שכן משפחות שלמות תלויות בהעסקת ילדי המשפחה, ובמקרים מסוימים הוא מקור ההכנסה היחיד של משק הבית. לעומת זאת, במדינות המערב נחשב כיום השימוש בילדים כעובדים להפרה של זכויות האדם ועל כן ועל כן הותקנו במדינות אלו תקנות מיוחדות המגבילות ואף אוסרות לעיתים על העסקת ילדים.
.jpg)
.jpg)
