עלית קרייז
 | |
| עלית קרייז | |
| לידה |
18 ביוני 1967 (בת 56) לונדון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
עלית קרייז (נולדה ב-18 ביוני 1967) היא אמנית מיצג ושחקנית ישראלית-אנגלייה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלית קרייז נולדה בלונדון וגדלה ברמת אפעל. אביה יליד ישראל ואמה ילידת וינה. התאהבה במשחק ותיאטרון כשלמדה בחוג דרמה של צביה הוברמן לקראת סוף בית הספר היסודי. לאחר שירותה הצבאי נקרתה, באופן מקרי, לחזרות של הצגתו של חנוך לוין להצגה "נכנע ומנוצח" (בה שחקו משה איבגי, ג'יטה מונטה, תחיה דנון ושמוליק לוי) ונטלה חלק בתהליך החזרות כאחת מרקדניות הרקע, שלבסוף לא השתתפו בהצגה כשהושלמה. אולם בעקבות היכרות מקרית זו עם חנוך לוין, ובעידודו, נרשמה ללמודים בסטודיו למשחק ניסן נתיב (1988–1991). בכיתתה למדו בין השאר אודליה מורה-מטלון, אורנה בנאי, צחי גראד ושלמה פלסנר. הצגת הסיום של מחזור זה הייתה "נעורי ורדה'לה", פרי עטו של חנוך לוין, בבימויו של יובל זמיר, שבה שיחקה קרייז בתפקיד האמא.
בתום לימודיה שיחקה בתפקיד קלרה איינספורד היל בהצגה "פיגמליון", מאת ברנרד שו, בבימויו של טל רובינשטיין בתיאטרון הקאמרי (1991). ובמקביל שיחקה בשתי הצגות לנוער נגד סמים. ב-1992 שיחקה בהצגה "מותו של סוכן" מאת ארתור מילר, בבימויו של לסלאו מרטין, בתיאטרון הבימה. ב-1993 שיחקה ב"כובע הקש האיטלקי" פרי עטו של אז'ן לביש, בבימויו של אהרון אלמוג, בתיאטרון חיפה. באותה שנה שיחקה בסרטי הקולנוע "זהר", בבימויו של ערן ריקליס ו"מנת יתר", בבימויו של שמואל אימברמן.
הופיעה והייתה שותפה ליצירה בהצגה "היידי בת זונה", מאת ובבימוי איילת רון שהציגה לראשונה בפסטיבל עכו 1994 והייתה מהצגות הפרינג' הראשונות שרצו בבית ציוני אמריקה. היא שיחקה בתיאטרון הסימטה בהצגה "יונה וולך” מאת רון ישועה בבימויו של מיכאל וייגל.
ב-1995 עלית קרייז עברה לחיות בלונדון. הצגת הפרינג' הראשונה שבה שיחקה שם הייתה של מייקל אלמז' After Intimacy, שהייתה מבוססת על סרט. במשך שנתיים שיחקה במספר רב של הצגות פרינג' וoff west end, בין השאר בתיאטראות BAC ,Tricycle. אחר-כך הצטרפה לפרויקט The Warp, הצגה שארכה 24 שעות, בבימויו של איש התיאטרון המהפכני קן קמפבל (Ken Campbell). קרייז הופיעה על הבמה במשך 16 שעות רצופות. ההצגה חשפה 20 שנים מחייו הסוערות והמסועפות של אומן ופילוסוף היפי והחבורה שהתאגדה סביבו. בהצגה שחקו בין השאר נינה קונטי, בתו של טום קונטי, אלן קוקס, בנו של בריאן קוקס, בן בייטס בנו של אלן בייטס. החזרות להצגה נערכו בבית מלון לא פעיל במשך עשרה ימים כמעט ללא שינה כשכל יום נערמים דפים חדשים של טקסטים לשינון. The warp נהפכה יותר מאוחר להצגת קאלט שהופיעה בגרסאות משתנות מדי שבועיים ב-London Bridge.
ב-1997 הצטרפה עלית קרייז לקבוצת הפרפורמנס ארט הוותיקה – People Show, אשר התחילה את דרכה האוונגרדית ב-1966. The people show משלבת אומנים מתחומים שונים, היוצרים מופעים רב תחומיים בחללי תיאטרון וחללים אלטרנטיביים, ועובדים ללא במאי. שמות הצגות הקבוצה הן מספורן ברצף יצירתן בסדר עולה. קרייז הייתה פעילה the people show במשך שבע שנים ויצרה עמם מופעים, ביניהם מופעי site specific.
A2Company[עריכת קוד מקור | עריכה]
באחת מהצגות הראשונות בהן השתתפה בלונדון "סיפורי אלף לילה ולילה" בתיאטרון BAC (Battersea Arts Centre), פגשה עלית את השחקנית האיטלקייה-אנגלייה אנטון מירטו (Anton Mirto). השתיים החליפו דעות אומנותיות משותפות ועקבו זו אחר עבודתה של זו במשך שנתיים עד אשר החליטו שהן רוצות לחבור יחד וליצור משהו מקורי משלהן. ב-1999 הן הקימו את קבוצת המופע הבין-תחומית A2 Company, וייצרו ביחד כעשרה פרויקטים רב-תחומיים מגוונים, איתם הופיעו במספר ערים באירופה. בין היתר הוזמנו ליצור עבודות לסטודיו של בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן, המרכז לאומנות מודרנית ICA, המרכז למחול The Place, העבירו סדנה ליצירה אישית במוזיאון הטייט מודרן לונדון. באירופה הופיעו בפסטיבלים בברצלונה (Grec Festival), דורטמונד (Off Limits Festival) גלאזגו (National Review of Live Arts), לוביינה (City of Women Festival), וינה (WUK).
?Miss, did it hurt when you fell down from heaven
זוהי העבודה הראשונה של A2Company. עסקה בייצוגה של האישה בחברה המודרנית. בניסיון להבין את צורת היחסים בין האנשים והפער בין האישיות שהם מציגים כלפי חוץ לבין זו שנמצאת בפנים. במיצג הן חקרו מגוון רגשות חוזרים ונשנים בעלי אופי מסרס. מאז 1999 הן חידשו את miss שש פעמים, כל פעם בהתאם לשינויים שחלו בחייהן לאורך השנים – כמו יומן חי.
במהלך העבודה על הופעה זו, הן המשיכו ללכת לאודישנים לפרויקטים אחרים, באחד מהם קרייז הזמינה את הבמאי לצפות במיצג, התברר שהוא היה המנהל האומנותי של פסטיבל british visual בתיאטרון BAC, הוא אהב את המופע והזמין את קרייז ומירטו להופיע בפסטיבל. כעבור שלושה חודשים ההצגה נבחרה להשתתף באותו התיאטרון בפסטיבל best of british visual festival.
צורת עבודתן
בעבודותיהן קרייז ומירטו עובדות באמצעות אימפרוביזציות, טקסטים מקוריים, ודימויים ויזואליים מאתגרים שהן יוצרות.
הן שואלות שאלות ומנסות למצוא שפה אומנותית שתחקור את השאלות הללו ותבדוק כיצד הן נוצרו. הן מנסות לחשוף את הרגשות, המניעים והרעיונות הנסתרים על-פני השטח כדי לדעת מה מניע אותנו וכך להתמודד איתו טוב יותר וליצור דרכי התמודדות חדשות. לרוב הן נוהגות לעבוד עם אנשים שאינם שחקנים, מתרבויות, דתות ורקעים שונים.
?Do you want this once again
זהו המופע השני. הוא היה פתיחה של סצנה אחת מ-Miss שביטאה בהומור רב את הפחד שלנו מזקנה הפרפורמנס עוסק בהשתלטותה של תרבות המיידיות, תוך כדי התעלמות מהמחיר החברתי שהיא גובה. העבודה נעשתה עם אישה בת 86 בשם ג'ין.
all those people i have met
עבודה החוקרת את הצורה שבה אנשים מקטלגים אנשים אחרים בהשפעת מערכת השקפות שמוטמעות בהם דרך חינוך וקודים חברתיים ותרבותיים.
הן עבדו עם שישה אומני וידאו ועם שלושה עשר אנשים מגיל חמישה חודשים ועד גיל שמונים שהתגוררו בקרבת התיאטרון: עיוור, עקרת בית, הומלסית, תיירת, 3 ילדות קטנות ותינוקת בת חמישה חודשים בתוך קופסאת קרטון.
I would like to say sorry
לאורך שעה התנצלו לסירוגין אנטון ועלית על כל הדברים שאי פעם עשו או לא עשו ועל אלה שאחראים הפוליטיקה, הדת וסגנון החיים המודרני. ההתנצלויות היו מוקלטות והושמעו מתוך cd players שהוחזקו על ידי האומנויות. העבודה הוצגה במסגרת (London international festival theatre) LIFT ואחר כך בגלאזגו National review of live arts.
Private view
מיצג אשר בדק את היחס בין הסיבה לתוצאה וכיצד כל פעולה ולו הקטנה ביותר יכולה להשפיע על חיינו. העבודה נוצרה במהלך שבעה ימים עם עשרה אנשים בגילאים שונים. במשך 3 שעות, ישבו גברים לחלופין על כיסא ופוצצו פלסטיק לאריזה, רעש הפיצוץ הועצם באמצעות מגבר. עשרה אנשים שכובים על רצפת הגלריה היטלטלו כל פעם שנשמע קול פיצוץ והקהל הוזמן לקחת בכך חלק.
The future of Death Part I
ב-2004 הוזמנו a2company על ידי תיאטרון ”פארק דה לה וילט" בפריז לשלושה חודשים של שהות במקום ליצירת עבודה מקורית על פי בחירתן. הן החליטו לחקור את הפחד האנושי הגדול ביותר: מוות, סוף, על מנת לבדוק אם התגברות על פחד זה הייתה משנה את בחירותינו בחיינו והייתה מאפשרת דרך חיים אחרת. במשך חודש הן ישבו עם חולים סופניים בהוספיסים וערכו אתם סדנאות וידאו על פי בקשתם ויכולתם הפיזית והרגשית של החולים. לבסוף העלו מופע/פרזנטציה של מחקר זה "Toujours Sans Titre” שכלל רשימה ארוכה של שאלות פילוסופיות ואישיות, אשר על פי דמיונן, עולות במוחם של חולים סופניים בשוכבם ליד החלון במיטת חוליים בהוספיסים.
בחוזרן ללונדון ב-2005 המשיכו את חקירתן בנושא היחס הבלתי אמצעי בין חיים למוות וייצרו עבודת מיצג משולבת בICA אשר נקראה “The future of death” : חמש שעות של מיצג סטטי בו ישבו מדי שעה עשרה אנשים שונים בגלריה והחזיקו בידם תמונה ממוסגרת של אדם מת שהיה יקר לליבם. הקהל התבונן בהם מכל מרחק שבחר ויכול היה להתקרב ולשאול אותם שאלות.
מיצג חי בן חמישים דקות אשר בו ארבעים אנשים מגילאים ורקעים שונים (וללא ניסיון קודם) קוברים עצמם זה תחת זה תחת ערימות אדמה לנגד עיני הקהל.
מאז הציגו a2company את the future of death בחמש ערים נוספות באירופה: וינה, ליובליאנה, לנקסטר, דורטמונד וירושלים.
קרייז שהתה באנגליה משנת 1995 עד לשנת 2005, אז שבה להתגורר בישראל, אולם המשיכה לטוס להופעות באירופה ולהמשיך ליצור עבודות חדשות במסגרת a2company
ביניהן:
About Blindness
הוכן לבית האופרה המלכותית (2007): אשר קרא להתבונן בפרטים וביופי הקיומי, מעבר למה שחונכנו, הורגלנו, והותננו לראות.
Tights
נוצר ב-2007 ל-The Place: כשפניהן מכוסות בגרבוני טייטץ שחורים, שהתנשאו לגובה שישה מטרים, נעו אנטון ועלית בחלל ויצרו בו צורות וקווים שביטאו מצבים נפשיים שונים.
ב-2010 הן שבו לווינה וקשרו אנשים מרקעים וגילאים שונים לארכיטקטורה עירונית במקומות שונים בעיר ויצרו קווים אלטרנטיביים ואנושיים בנוף העירוני המשתנה, בעבודה שנקראה ”and it went every where.”
עבודות עצמאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרט לעבודות הפרפורמנס עם אנטון מירטו, קרייז יצרה עבודות מיצג עצמאיות לתיאטרון תמונע.
אני רוצה לבקש סליחה
ביחד עם השחקנית אודליה מורה-מטלון חודש ועובד A2company: i would like to say sorry והותאם למציאות הישראלית.
חמש עשרה דקות מעכשיו
מיצג משותף עם האומנית מיכל דביר הבודק את יחסנו לגוף על פי קודים חברתיים מודרניים. במייצג זה הופיעה עלית כשהיא בחודש תשיעי להריונה.
My name is luca
מיצג החושף את הפחדים, הכאוס והאושר של אישה בהופכה לאם. בהשתתפות תינוקה, אז בן 3 חודשים.
Hey Britney
מאת ובבימוי יאיר ורדי: דיון במערכת היחסים בין פרפורמרית העומדת על במה חשופה לקהל שלה. העבודה מסרטטת וחושפת את הרצון האנושי לקשר, אהבה והערכה באמצעות במה, דרך העיניים של תרבות הפופ.
החל מאוקטובר 2012 היא משחקת ב"פרייבט קולקשיין", הצגתם של יאיר ורדי, נאוה צוקרמן וניצן כהן, בתיאטרון תמונע.
משחק בטלוויזיה ובקולנוע והוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרייז שיחקה בתפקיד הראשי בסרט הטלוויזיה Fugee Girl בערוץ 4 הבריטי, ובפיצ'ר (סרט עלילתי באורך מלא) : Every” one is happy” אשר נכתב במשך שבוע אחד על ידי סיימון בופוי (Simon Beaufoy), כותב התסריטים של הסרטים "ללכת עד הסוף" ו"נער החידות ממומביי" ובתפקיד אורח ב"ג'ייסון והארגונאוטים" של ערוץ הולמרק.
בישראל שיחקה בתפקידי אורח בכמה סדרות טלוויזיה: המיוחדת, אלכס בעד ונגד, גירושים נפלאים, חשופים.
בשנת 2009 שיחקה קרייז באחד מארבעת התפקידים הנשיים המרכזיים בסרטו של משה איבגי "וביום השלישי". היא גילמה את דמותה של שרה, חוקרת מס הכנסה קשוחה רודפת צדק. קרייז זכתה בפרס השחקנית הראשית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים ביחד עם שְלוש השחקניות המרכזיות האחרות: אפרת בן צור, הילה פלדמן וגל סלומון.
בלונדון עלית העבירה סדנאות במסגרות שונות, ביניהן: Young Vic Summer School (youth), London School of Speech and Drama, Manchester Contact Theatre (youth). Lilyan Baiilys (old people group), East London Dance, מוזיאון טייט מודרן.
בארץ, לימדה ב-2008 יצירה אישית בבית הספר "מנוע חיפוש" של איציק ג'ולי. כיום מלמדת קורס “אומנות תלויית מקום” בבית הספר מנשר לאמנות.
ב-2012 יצרה בשיתוף תלמידי המחלקה למשחק ותיאטרון מיצג, בשיתוף קהל, בשם Q לפסטיבל "תלוי במקום", אשר הוצג בקומת השרות בבית עיריית תל אביב-יפו.
ב-2013 יצרה בשיתוף תלמידי המחלקה למשחק ותיאטרון מיצג, בשיתוף קהל, בשם "דברים שרואים משם" לפסטיבל "תלוי במקום", אשר הוצג בקומה ה12 בבית עיריית תל אביב-יפו.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלית כרגע מורה לתיאטרון בתיכון ע"ש יצחק בן צבי בקריית אונו.
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במסגרת קבוצת A2 Company[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנים | פרויקט | היכן הציג |
|---|---|---|
| 2011 | Future of Death part VI | גלריית יפו 23, בצלאל, ירושלים |
| future of death | צבע טרי: היריד לאמנות עכשווית, תל אביב | |
| and it went everywhere | WUK (Werkstatten und Kulturhaus), וינה, אוסטריה | |
| 2009 | The future of Death part V | גלריית סטורי, לנקסטר |
| The future of Death part IV | פסטיבל אוף לימיטס, דורטמונד, גרמניה | |
| 2008 | About blindness/ to mean something once and not anymore | סטודיו לינברי, בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן. /FIRSTS, לונדון |
| The future of Death part III | עיר הנשים בשיתוף עם גלריית קפליקה, ליובליאנה, סלובניה | |
| The future of Death part II | WUK (Werkstatten und Kulturhaus), וינה, אוסטריה. Viennese performance film screening, פורום התרבות האוסטרית, לונדון | |
| 2008–2007 | Tights1/nonetheless still thinking | Wip (אגף הריקוד של גריניץ'), לונדון. סטודיו לינברי, בית האופרה המלכותית, קובנט גארדן. /FIRSTS, |
| 2007 | She turned her head and looked | wip (אגף הריקוד של גריניץ'), The Place, Resolution, לונדון. Pour le moment toujours sans titre Parc de la Vilette (מלגת שהיה ל-3 חודשים), פריז. המכון לאמנות עכשווית (ICA), לונדון. |
| 2005 | The future of Death part 1 | Pour le moment toujours sans titre Parc de la Vilette (מלגת שהיה ל-3 חודשים), פריז. המכון לאמנות עכשווית (ICA), לונדון |
| 2004, 2006, 2010 | I would like to say sorry | LIFT Enquiry 04, בית בארג', מגדל אוקסו, לונדון. טראמווי, מיזם לאומי של אמנות חיה, גלאזגו. תיאטרון תמונע, תל אביב. |
| 2004 | Private view | אורחות של פסטיבל הפנטומימה הבינלאומי של לונדון |
| 2003–2000 | Do you want this once again? | Tabernacle Demeanor, מופע צדקה לארגון רופאים לזכויות אדם, לונדון. Oval House, Dance Ballads 2 (אוצרת יסמין ורדימון), לונדון. The place, Resolution. ICA, פסטיבל הפנטומימה הבינלאומי של לונדון |
| 2000–1999 2002, 2004 | Miss, did it hurt when you fell down from heaven | People Show, לונדון. Lion & Unicorn, הפסטיבל הבריטי לתיאטרון חזותי, לונדון. BAC, cutting edge of British Visual Theatre, לונדון. קומדיה, פסטיבל הדמיון, ברייטון. מחול יורקשייר, Jungerhunder, לידס. פלייס, תיאטרון רובין הווארד, לונדון |
בטלוויזיה ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | סרט | תפקיד | במאי | הערות |
|---|---|---|---|---|
| 1993 | מנת יתר | שמואל אימברמן | ||
| זהר | נרקומנית | ערן ריקליס | ||
| 1997 | Mia mikri istoria gia to gelio | תפקיד ראשי | איריני וסיליוטי | סרט יווני קצר, 12 דקות |
| 2000 | About Time 2 | מייק פיגיס | סרט בריטי קצר | |
| יאסון והארגונאוטים | כוהנת דת בכירה | ניק וילינג | סרט טלוויזיה אמריקאי בערוץ הולמרק, 180 דקות, בתקציב של 30 מיליון דולר | |
| 2001 | Fugee Girl/ Everyone's Happy | טאשה, התפקיד הראשי | פרנסס ליאה | סרט טלוויזיה בערוץ 4 הבריטי, השתתף בפסטיבל סרטים בלונדון |
| 2011 | וביום השלישי | שרה | משה איבגי | זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים, ביחד עם אפרת בן-צור, הילה פלדמן וגל סלומון |
| 2015 | האיש שבקיר | אמא של שיר | יבגני רומן |
בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | סדרה | תפקיד | ערוץ | במאי |
|---|---|---|---|---|
| 2009 | אלכס בעד ונגד | אמא של אלכס | ערוץ הילדים | ליאורה קמינצקי |
| גירושים נפלאים | מירי | yes | עופר ויצמן ואורן שקדי | |
| חשופים | דפנה | HOT | רני סער, תומר אבירם, יואב פז, דורון פז | |
| 2012 | המיוחדת | ערוץ 2 | עודד רסקין ועמליה בוניאל | |
| 2015 | ההפך (סרט) | אמא של איילת | הערוץ הראשון | עמיחי גרינברג |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלית קרייז, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- האתר של A2company
- עלית קרייז באתר אישים
- עלית קרייז באתר אידיבי
- עלית קרייז באתר סרטים
- לין גרדנר, "בחירת הפרינג' הטוב ביותר כיום", גארדיאן, 8 בינואר 2003
- לין גרדנר, ביקורת על המופע Miss, Did It Hurt ..., גארדיאן, 15 בינואר 2004
- רן בראון וענבל יעקובי, בשיחה עם הבמאית נאוה פרנקל, אמנית המיצג עלית קייז והכוריאוגרף רותם תש"ח, באתר ערב רב, 28 במרץ 2011
