לדלג לתוכן

מצליבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןמצליבים
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: צלפאים
משפחה: מצליבים
שם מדעי
Brassicaceae
‏בורנט, 1835

מצליבים (שם מדעי: Brassicaceae) היא משפחה גדולה וחשובה של צמחים עשבוניים חד-שנתיים, רב-שנתיים או מיעוטם בני-שיח או שיח ובה כ-352 סוגים וכ-4,165 מינים[1][2]. מהם 71 סוגים מהם ו-131 עד 159 מינים הגדלים בר בישראל וסביבתה[3][4]. ארבעה עלי כותרת המסודרים בצורת צלב הקנו למשפחה את שמה המדעי (Cruciferae) הקודם ואת שמה העברי מצליבים. השם המדעי העדכני נגזר מהסוג המהווה אבטיפוס למשפחה (type genus), הכרוב (Brassica).

משפחה זו בעלת חשיבות כלכלית ועם מיניה נכללים הירקות: כרוב, כרובית, צנון, צנונית, קולורבי, לפת, גרגיר ועוד. חרדל וחזרת כצמחי תבלין, ומנתור ואליסון כצמחי דבש ונוי. שום מין ממיני המשפחה אינו רעיל לאדם ולצאן.

המצליבים גדלים בעיקר באזורים הממוזגים והקרים שבחצי כדור הארץ הצפוני בעולם הישן והעולם החדש, עם המגוון הגבוה ביותר באזור האירנו-טוראני, באזור הים התיכון ובמערב צפון אמריקה. אולם, ישנם מינים מדבריים.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפרחי המצליבים 4 עלי גביע, 4 עלי כותרת, שישה אבקנים מהם 2 קצרים יותר, ושני עלי שחלה. פרי המצליבים נקרא תרמיל או תרמילון בעבר קציץ (siliqua) והוא מין הלקט הנפתח בשתי קשוות, ולעיתים איננו נפתח (כמו בסוג צנון). למצליבים רבים ריח חריף המזכיר חרדל או כרוב ומקורו בחומרים משניים בשם גלוקוזינולטים, או שמן חרדל.

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיני המשפחה ישנם חומרים כימיים גליקוזינולטים (אלקלואידים) הנמצאים בתאים מיוחדים (תאי מירוזין) אשר הופכים לשמני חרדל בבואם במגע עם האוויר. תאי מירוזין (myrosim) הם תאי הפרשה גדולים, המכילים את האנזים מירוזין. התאים הללו מיוחדים בצורתם ובמבנם משאר תאי הרקמה. האנזים מירוזין זה מצוי גם במשפחת הצלפיים והרכפתיים הטרופיאוליים והמורינגיים[5].

הפיוניות המצויות במשפחת המצלבים הם מטיפוס אנאיזוציטי (anisocytic) מורכבות מתאים שומרים שמוקפים על ידי שלושה תאים מצרניים השונים זה מזה בגודלם[5].

הפרי המצוי ברוב הסוגים של המצלבים הוא דמוי תרמיל הבנוי משני עלי שחלה מאוחים. התפר של שולי עלי השחלה מהווים צלע עבה מסביב לפרי , הקרויה מסגרת (replum). מהתפרים, הנושאים את השליות בצדם הפנימי, גדלים פנימה שני קרומים המתאחים ויוצרים מחיצה מדומה, המחלקת את חלל השחלה לשנים. כשהפרי מבשיל, נפרדות שתי הקשוות מהמסגרת הנשארת מסביב למחיצה, והזרעים נשארים קשורים אליו[5]. במצליבים מעטים למשל, כרבה קיימות גם פירות יבשים בלתי נפתחות הבנויים משני עלה שחלה ומכילים זרע אחד או יותר.

מבנה הזרע בשמפחת המצליבים מאופיין במעטה חיצוני מפותח יותר ומותאם יותר להגנה, בעוד שהמעטה הפנימי נשאר בלתי ממוין. הריר בתאי האפידרמיס של זרעי המצליבים והוא מכיל מיקרופיברילות של תאית והוא נוצר עם ההתרטבות וחזקו מונע את שטיפתו במים[5].

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיון משפחה זו מתבסס ברובו על תכונות הפרי, ויש צורך בפרי בשל להגדרת מרבית המינים[6]. וגם על גודלם וצבעם של הפרחים. אחד הסימנים החשובים הוא מצב המחיצה כלפי הקשוות. בחלק של הפרות שהם פחוסים בדרך כלל, עוברת המחיצה לרוחב הקשוות ורוחבה שווב לרוחב הקשוות. בחלק אחר מקופלות הקשוות כשתי סירות ובים שתיהן מפרידה מחיצה שרוחבה שווה לעובי של הפרי[7].

מיני המצליבים הם עשבים חד-שנתיים, דו-שנתיים רב-שנתיים או מיעוטם בני-שיח או לעיתים רחוקות שיחים, מטפסים או עצים.

העלים מסורגים ופשוטים לרוב.

הלוואים חסרים.

התפרחת אשכול, על פי רוב חסרת חפים.

הפרחים נכונים (העטיף בעל סימטריה רדיאלית), על פי רוב דו-מיניים. הפרחים אינם מלווים בחפים[8]. צבעי הפרחים השכיחים בישראל הם צהוב, ורוד ולבן[9].

הגביע בעל 4 עלי גביע, זקופים או מפושקים, שווים או 2 מהם מוארכים ודמויי שק בבסיסם. ערוכים בשני דורים, בסרוגים על עלי הכותרת[7].

הכותרת בעלת 4 עלי כותרת מפורדים בעלי טרף וציפורן, טרפם מורחב ונעשה צר לציפורן באופן פתאומי. הפרחים לרוב פרושים ופתוחים[6].

האבקנים 6, מהם 4 ארוכים מהווים את הדור הפנימי ו-2 קצרים יותר המהווים את הדור החיצוני[7].

הצופנים (בלוטות המפרישות צוף) הם צופני מצעית טבעתיים, הם מצויים על פני המצעית בין בסיסי האבקנים[5]. הם ניכרים בצבעם הכהה ודומים לבלוטות צהובות שצורתן ומספרן שונים אצל סוגים שונים[7][6].

השחלה עילית, בת 2 עלי-שחלה מאוחים, עמוד השחלה אחד מפותח או חסר. עלי הגביע, עלי הכותרת והאבקנים מאוחים מתחת לשחלה כל אחד לחוד[7][8].

השליות דופניות[6].

הפרי תרמיל כאשר אורכו לפחות פי 3 מרוחבו או תרמילון אם אורכו פחות מפי 3 מרוחבו, הפרי עשוי שני עלי שחלה ובהתאם לכך, הוא מחולק לשתי מגורות ובמרכזו מחיצה משנית קרומית המתפתחת מהשליה (מחיצה מדומה). המקור בראש הפרי הוא שריד לעמוד השחלה. זהו הפרי השולט במשפחה הוא נפתח  כרגיל על ידי 2 קשוות, אך יש הרבה סוגים שבהם אין הפרי נפתח ואז הוא עשוי  בצורת מפרקת (התרמיל נשבר לפרקים פרקים) או בצורת אגוזית חד-זרעית או דו-זרעית[6].

הזרע מחוסר אנדוספרם. העובר כפוף לרוב, השורשון בחלקו האחד של הזרע, ואילו הפסיגים בחלקו האחר. קליפת הזרע מכילה מוּצִילַגִים התופחים עם הרטבת הזרעים[8].

על הפרי הזרע ראה גם בפרק אנטומיה

סוגים ומנים במשפחת המצליבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצמחים הבאים נכללים במשפחת המצליבים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: מצליבים
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מצליבים
ויקימינים טקסונומיה בוויקימינים: Brassicaceae

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Brassicaceae Burnett, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ Brassicaceae Burnett, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏18-4-2022
  3. ^ מצליבים, באתר צמח השדה
  4. ^ מצליבים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  5. ^ 1 2 3 4 5 א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 197, 203, 531, 561, 599
  6. ^ 1 2 3 4 5 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1989, עמ' 219
  7. ^ 1 2 3 4 5 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 176
  8. ^ 1 2 3 א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 140
  9. ^ עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 10, רמת גן, משרד הבטחון - ההוצאה לאור,: החברה להגנת הטבע, 1982, עמ' 101
ערך זה הוא קצרמר בנושא בוטניקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מצליבים&oldid=38775115"