לדלג לתוכן

מגדל גד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחלות שבטי ישראל

מִגְדַּל גָּד הייתה עיר מקראית בשפלת יהודה, הנזכרת פעם אחת בתנ"ך.

העיר נזכרת בתיאור ערי נחלת שבט יהודה באזור לכיש: צְנָן וַחֲדָשָׁה וּמִגְדַּל גָּד וְדִלְעָן וְהַמִּצְפֶּה וְיָקְתְאֵל לָכִישׁ וּבָצְקַת וְעֶגְלוֹן וְכַבּוֹן וְלַחְמָס וְכִתְלִישׁ וּגְדֵרוֹת בֵּית דָּגוֹן וְנַעֲמָה וּמַקֵּדָה עָרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן”[1].

הזיהוי המקובל לעיר הוא בח'רבת אלמג'דלה, הנמצאת כשמונה ק"מ דרומית לבית גוברין, ובה נמצאו חרסים מהתקופה הישראלית ומהתקופה הביזנטית[2][3].

מערבית לחורבה נמצאת שמורת הטבע "גבעת גד".

לפי הסברה, המקום נקרא על שם האל השמי גד, כמקומות נוספים בארץ[2].

בראשית ימי המדינה שימש שם זה כשמו של היישוב אל-מג'דל, ושונה בהמשך לאשקלון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח' אֶל-מַגְ'דַּלָה מתוך אתר הסקר הארכאולוגי של ישראל, באתר רשות העתיקות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים ל"זמ"א.
  2. ^ 1 2 אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ד', 637.
  3. ^ ויקטור גרן, תיאור גיאוגרפי, היסטורי וארכיאולוגי של ארץ - ישראל, כרך כרך שני : יהודה (ב), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1982, עמ' 97