יורם נמרוד

אין תמונה חופשית

יורם נמרוד (תרצ"ד, 1933 – תשנ"ה, 1995) היה חוקר, היסטוריון, עיתונאי ופובליציסט.

נמרוד נולד בקבוץ מזרע ליצחק והניה, שם העביר את ילדותו ונערותו. לאחר שירותו הצבאי עבר לקבוץ עין החורש שם נפטר ונקבר.

תפיסת עולמו המחקרית של נמרוד מוכרת בכינוי 'תורת המחנות', בליבה הרעיון הפרשני לפיו בעולם המודרני, המבוסס על חלוקת עבודה דינמית ומשוכללת המחייבת שוק מוצרים והון גלובליים, מתקיים מאבק איתנים בין גורמים בעלי אוריינטציה יצרנית (הכוללים - למרות הקונפליקט המהותי ביניהם - גם את היזמים וגם את הפועלים), לבין גורמים בעלי אוריינטציה פיננסית. המאבק נובע מניגוד אינטרסים מובנה בכל הקשור למרכיב המרכזי בכלכלה המודרנית: ההון. כך, בעוד הגורמים היצרניים מעוניינים במחיר הון נמוך ובשוק מטבע יציב (שני תנאים הכרחיים לניהולו התקין של משק יצרני), הנה הגורמים הפיננסיים מעוניינים בהפך הגמור: מחיר כסף גבוה ותנודתיות גדולה בשוק ההון, תופעה המאפשרת ספקולציות ורווחי הון קלים.

נמרוד ואחרים, שפעלו יחדיו במסגרת "חוג אורנים", הניחו כי מאבק זה מתקיים ביחס לכמה סוגיות קרדינליות, כמו אנרגיה, נשק גרעיני, מלחמה, דמוקרטיה וכן הלאה. הנחה נוספת היתה כי בכמה נושאים חשובים, מתקיימות קואליציות פוליטיות סמויות - או "מחנות" (ומכאן הכינוי 'תורת המחנות') - החוצים קבוצות בעלות זהות מסויימת. למשל: גורמים יצרניים שהתנגדו להחרפת המלחמה הקרה, התקיימו גם בארצות-הברית וגם בברית-המועצות, ולהפך: בשני הגושים פעלו כוחות ששאפו לחזקת את המגזר הפיננסי-ספקולטיבי, שהחרפת המלחמה הקרה משמעותה היתה חוסר יציבות המשפיעה על גובה הרבית ועל התנודתיות בשוק ההון.

נאמנים לפרשנות מרקסיסטית של המציאות הניחו חברי החוג, ביניהם נמרוד, כי המאבק הנזכר איננו מתקיים באופן גלוי, אלא באמצעות מניפולציות על דעת הקהל, תוך שימוש בכל הכלים העומדים לרשותם של בעלי כוח מצד זה או אחר. בהתאם הסיקו כי תפקידו של המחקר הוא לחשוף את הנושאים הממשיים בויכוחים שעל פני השטח, זאת באמצעות ריכוז ומיון המידע הפוליטי, הכלכלי והארגוני מתוך העיתונות. מבחינה זו הקדים נמרוד את הופעת המחשב, ואת האפשרויות הרבות הטמונות בו. חזונו כלל פיתוח של מאגרי נתונים ענקיים בהם ניתן יהיה לאצור ולהציג את כל המידע הגלוי, וכך להשיג שני יעדים: האחד - דרך להבנת העולם הפוליטי וכיצד מתמודדים במסגרתו כוחות חזקים למיניהם. השני - הפיכת המידע הנגיש לסחורה במחיר נמוך. מותו בטרם עת קטע את מימוש חזונו המחקרי.

על יסוד איסוף של אינספור פריטי מידע שהופיעו בעיתונות, וכמובן על בסיס מקורות משניים וארכיוניים גם יחד, חקר נמרוד ופרסם חיבורים בכמה תחומים: נשק גרעיני בישראל ובעמים, המים בישראל, קואליציות בין-מפלגתיות ובין-עדתיות ערב הקמת המדינה. ביטוי מובהק וחשוב אך גם מעורר מחלוקת של גישתו המחקרית ראתה אור ב-2000 לאחר מותו, במסגרת ספרו "ברירת השלום ודרך המלחמה", ספר המתבסס על עבודת הדוקטור שלו בנושא יחסי ישראל-ערב בשנים 1948–1950. במחקרו זה, וכפי שעולה באופן ברור מהכותרת, הציג נמרוד היסטוריה חלופית של מלחמת השחרור, לפיה התקיימו שתי 'מחנות' בקרב כל צד לוחם: בן-גוריון ועבדאללה מזה, לעומת יריביו של בן-גוריון ובראשם שרת וכוחות מתונים בקרב ערביי ישראל, מזה. בעוד בן-גוריון, עבדאללה וכוחות רגרסיביים אחרים ליבו את האלימות על מנת שהמלחמה תאפשר גירושם של ערבים, פעל 'המחנה' השני - בשני הצדדים - להרגיע את הרוחות ולמנוע החרפת האלימות. מחנה אחד דגל ב"דרך המלחמה" ואילו יריבו - משני צידי המתרס, יהודים וערבים כאחד - דגלו ב"ברירת השלום". לפי מחקרו של נמרוד, המאבק הזה המשיך גם אחרי המלחמה, במהלך המגעים המדיניים ברודוס ובלוזאן: ברודוס ישבו נציגי "דרך המלחמה" ואילו בלוזאן מצדדי "ברירת השלום". בהמשך נוצרו 'מחנות' ביחס לשאלת התחמשותה הגרעינית של ישראל, שאלת השטחים (אחרי 1967), שאלת 'הפרטנר' הפלסטיני וכדומה.

מאמריו, מחקריו וגילוייו בתחומים שפעל בהם עוררו פולמוס. הטענה המרכזית כנגד גישתו המחקרית היתה שהיא נשענת על חוכמת הבדיעבד, וכי בדיוק כמו הנחות היסוד הפוליטית והמרקסיסטיות שלה, היא מייצגת קו פוליטי עוד לפני שהוא מחקרי. זו ככל הנראה הסיבה שדרכו האקדמית נחסמה, הגם שלמחקריו ערך עיוני כפול: המידע הרב שיש בהם והיותם מעוררי מחשבה.

ספריו ופרסומיו

• בעקבות "עמוד האש": פרקי הוראה ומחקר בנושא-מפגש היהודים והערבים בארץ ישראל בדורות אחרונים, קריית טבעון אורנים 1982.
• ברירת השלום ודרך המלחמה, התהוות דפוסים של יחסי ישראל-ערב ,1947-1950, עריכה - צבי אל-פלג, עיבוד - סמדר ספקטור-דנון, גבעת חביבה, המכון לחקר השלום, תשס"א 2001.
• התהוות דפוסים של יחסי ישראל-ערב 1947-1950, ירושלים 1985.
• חלופי שלטון בישראל: עיון מארבעה הבטים: מילטון פרידמן, נשק גרעיני, ברית דיין-בגין, התחדשות בתנועת העבודה, גבעת חביבה, 1977.
• חלקו של יהודה לייב מגנס בסיכול תוכנית פיל, קורות שיתוף פעולה יהודי-ערבי בשנת תרצ"ח, תל אביב תשל"ח 1978.
• ישראל בגוב הגרעיני, חוג אורנים, סמינר אורנים / עורך - יורם נמרוד, תשל"ח 1978.
• מי מריבה: המחלוקת על מי הירדן, גבעת חביבה, 1966.
• מפגש בצומת, יהודים וערבים בארץ ישראל - דורות אחרונים, פרקי מחקר והוראה, חיפה, תשמ"ו 1986.
• נפט: הגלוי והנסתר, על המשמר, תל אביב, 1982.
• הנשק לא שבת, גורמי מתיחות בגבול ישראל סוריה, גבעת חביבה, 1966.
• תוכניות מדיניות ומשמעותן, גבעת חביבה, 1972.
• פלסטינים בעימות, גבעת חביבה, 1975.

ממאמריו

• 'מי הכשיל כינון מדינת יהודים בשנות ה-30: בשולי הסדרה "עמוד האש"', על המשמר, מרץ 1981.
• 'גאולה מהקרקע', קרקע, 38 (1994) 20–31.
• 'תוכנית הצלה שהוכשלה מבית', עדות, י (תשנ"ד), 207–239.
• '"מעשיך יקרבום": יחסי יהודים-ערבים בפועלו הציבורי של צבי בוטקובסקי', ציון נז, ד (תשנ"ב) 429–450.

קישורים חיצוניים

• יורם נמרוד, דף שער בספרייה הלאומית

• יורם נמרוד, ‏מעורבותו של נורי אס-סעיד בארץ ישראל, לקורותיה של שותפות יהודית-ערבית, קתדרה 14, ינואר 1980
• יורם נמרוד, ‏היישוב ומצרים - קשרים בטרם קום המדינה, קתדרה 67, 1993