הנרי יעקובר
 | |
| לידה |
20 באוקטובר 1900 מוקצ'בו |
|---|---|
| פטירה |
1975 (בגיל 74 בערך) לונדון |
| שם לידה | Henrik Illes |
| מדינה | האימפריה האוסטרו-הונגרית |
| מקום מגורים | לונדון |
| פעילות בולטת | תיווך בין רומניה לארצות המערב וישראל בעסקאות של מכירת יהודים, רומנים וגרמנים |
| השכלה | בית הספר הגבוה למסחר בווינה |
| תקופת הפעילות | 1958–1967 (כ־9 שנים) |
| מספר צאצאים | 1 |
  | |
הנרי יעקובר (Henry Jakober, נכתב גם Iacober, Jacober), יהודי בעל נתינות הונגרית, תיווך בין השנים 1958 - 1967 את מכירתן למערב ולמדינת ישראל על ידי ממשלת רומניה של 23,566 משפחות יהודיות. עבור משפחות אלה ממשלת רומניה קיבלה מעל 12 מיליון דולר. בין המהגרים היו גם 1,000 אסירים פוליטיים משוחררים.[1]
קורות חייו והתבססותו הכלכלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המידע על חייו ופעילותו של הנרי יעקובר, נכלל בתיק מס' 2871 בו מתועדות "פעולות מיוחדות במטבע זר" שנפתח לעיון הציבור בשנת 2014 על ידי המועצה הלאומית לחקר ארכיוני שירותי הביטחון ברומניה (CNSAS), בספריו של ראדו יואניד "The Ransom of the Jews: The Story of the Extraordinary Secret Bargain Between Romania and Israel" שיצא לאור בשנת 2005 ו-"Securitatea și vânzarea evreilor. Istoria acordurilor secrete dintre România si Israel" שיצא לאור בשנת 2015, ובספרו של יון מכאי פצ'פה, "אופקים אדומים" (Red Horizons: Chronicles of a Communist Spy Chief) שיצא לאור בשנת 1987.
הנרי יעקובר נולד ב-20 באוקטובר 1900 בעיירה מוקצ'בו (מונקאץ') בשם הנריק ילֶס (Henrik Illes) וגדל בעיירה סאטו מארה הנמצאת כ-100 ק"מ מעיירת הולדתו. שתי העיירות היו אז חלק מהאיפריה האוסטרו-הונגרית.[2]
הנרי יעקובר למד בבית הספר הגבוה למסחר בווינה. יחד עם אחיו מיכאל, ניהל בסאטו מארה חברה שעסקה בקניית ומכירת דגנים וזרעים להפקת שמן, שהוקמה על ידי אביהם. בשנת 1929 החברה עברה לווינה. בשנת 1938, כאשר אוסטריה נכבשה על ידי גרמניה הנאצית, הוא עבר ללונדון אך שמר על קשרים עם נציגים מסחריים שונים ברומניה.[3]
בשנת 1939 הקים בלונדון, יחד עם אחיו מיכאל, את החברה Cookson Oilkakes & Oilseeds Company Ltd שעברה מאוחר יותר, בשל קשיים כלכליים, לשליטת בנק המברוס בע"מ, אחד הבנקים הגדולים באנגליה. בהמשך הקים בלונדון עוד שתי חברות מסחריות Jakober&Co ו־Lineage Livestock Ltd.
לרגל עסקיו, נסע לעיתים קרובות למזרח אירופה. בשנת 1961 היו לו קשרי מסחר עם חברות לסחר חוץ, ותיווך בעסקאות בדגנים שהתנהלו בין הרפובליקה הסוציאליסטית של צ'כוסלובקיה, הרפובליקה העממית הרומנית והרפובליקה העממית ההונגרית. ברומניה פעל בין היתר מול החברות Agroexport, Prodexport, Metalimport ו-Petrolexport.[1]
הוא נפטר בלונדון בשנת 1975 ממחלת הסרטן.
מעורבותו בהשגת אשרות יציאה מרומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1958 התחילו להגיע אליו בקשות מאנשים פרטיים ומגופים במערב כדי שיתערב מול ממשלת רומניה להשגת אשרות יציאה ליהודים, רומנים וגרמנים. חלק מהבקשות התייחסו לאסירים פוליטיים. איש הקשר שלו בשירות ביון החוץ של רומניה (DIE) היה גאורגה מארקו, שהיה מוצב החל משנת 1959 בשגרירות רומניה בלונדון בתור נספח מסחרי. העסקאות מול ממשלת רומניה כללו עד שנת 1966 רכישת חיות משק, הנחוצות לשיקום החקלאות הרומנית, על פי דרישת משרד הפנים הרומני והברחתם מארץ המוצאם לרומניה.[4]
בשנת 1959, הרב בנימין גורודצקי[5] נעזר בשירותיו של הנרי יעקובר לשחרורם מבתי הסוהר ברומניה של 400 אסירים יהודים שהיו ברשימתו של הרב אליעזר זוסיא פורטוגל, והשגת אשרות יציאה עבורם ועבור משפחותיהם. חלק מהכסף נתרם על ידי הג'וינט.
דוח משרד הפנים הרומני מ-25 בספטמבר 1961 הראה שיעקובר קיבל 300,000 דולר מהג'וינט לצורך שחרור מספר יהודים. הנרי יעקובר היה בקשר גם עם ממשלת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה אשר הייתה מוכנה לשלם בין 1,000 ל-4000 מארקים לאדם כדי לאפשר את יציאתם של אזרחים רומנים ממוצא גרמני.[6]
בין האסירים הפוליטיים ששוחררו בתיווכו של הנרי יעקובר היו גם העובדים הרומנים של הקונסוליה הבריטית בבוקרשט, שנעצרו בשנת 1949 בעוון ריגול לטובת בריטניה. ממשלת בריטניה השקיעה מאמצים דיפלומטיים רבים לשחרורם והם שוחררו בהדרגה. בשנת 1964 דווח כי כל האסירים שוחררו ואף הורשו להגר לבריטניה לפי רצונם. שחרורם הושג בחלקו המכריע בתיווכו של הנרי יעקובר. הכופר הנדרש נע בין 4,000 דולר ל-6,000 דולר לאדם, כתלות במעמדו.[7]
שחרורו של אסיר נעשה לאחר קבלת חנינה שניתנה באישור ממשלת רומניה. רשימת האנשים המועמדים לקבלת דרכון נשלחה לאישורה הסופי של מחלקת UM0123/I במשרד הפנים, אשר הייתה רשאית למנוע מתן דרכונים לרופאים או למהנדסים שבאו במגע עם מידע חסוי.[6]
בשנת 1962 פורסמה בארצות הברית כתבתם של ארתור ונורמה וודסטון "People for sale - The inside story of a $210,000,000 Communist ransom ring"[8] שהאשימה את ממשלת רומניה בניהול רשת סחר בבני אדם בה פעל כמתווך הנרי יעקובסון.[9] הכותבים העריכו כי מ-1961, יצאו מרומניה בדרך זאת בין 5,000 ל-1000 אנשים, כאשר הסכום הגבוה ביותר ששולם עבור אדם אחד היה 20,000 דולר. סכום זה שולם עבור קומוניסט רומני שנחשד כסוכן כפול. הכתבה מזכירה גם את שחרורם של עובדי השגרירות הבריטית והקונסוליה האמריקאית בבוקרשט שנעצרו בעוון ריגול.
עדויות שאספה תת-הוועדה שהוקמה על ידי חבר הקונגרס פייגאן בעקבות פרסום כתבה זאת חשפו כי ליעקובר היה מידע רב על אסירים פוליטיים ברומניה, להם חברים או קרובי משפחה עמידים מחוץ לרומניה שיכלו לשלם עבור שחרורם וכי היו לו סוכנים רבים במערב אירופה, בדרום אמריקה ובארצות הברית שפנו לאותם חברים או קרובים כדי לעניין אותם בעסקה המוצעת על ידי הנרי יעקובר.
על פי דיווח של DGIE (מנהלת ביטחון I), כתוצאה מפעולות התיווך של הנרי יעקובר, עד מרץ 1962 הסקוריטטה קיבלה 1,579,594.50 דולר, 500 ראשי בקר, 257 כבסים, 584 חזירים, 11 מכוניות פרטיות וציוד חקלאי ותעשייתי שונה. בתמורה שוחררו 409 משפחות יהודיות, 21 משפחות גרמניות, ו-35 משפחות רומניות. 80 משפחות נוספות עמדו לעזוב את רומניה עם השלמת משלוח הבקר האחרון.
למרות הסכמי הסודיות שנחתמו בין הנרי יעקובר לממשלת רומניה, השמועות על פעילותו התפשטו במערב אירופה והגיעו גם לידיעתה של ממשלת ישראל.
משנודע למוסד על פעילותו של הנרי יעקובר, נשלח אליו איש המוסד שייקה דן אשר דרש ממנו לקיים את כל הפעילות הקשורה ליהודי רומניה תחת פיקוחו ובכפוף להוראות ממשלת ישראל. העסקה הראשונה שבוצעה בשיתוף אם המוסד הייתה בניית לול אוטומטי תמורת מתן אשרות יציאה ל-500 משפחות יהודיות. הלול נבנה בעיירה פריש ליד בוקרשט על שטח שהיה שייך למשרד הפנים הרומני. בסוף שנת 1964, משרד הפנים, שבבעלותו היו חוות לגידול תרנגולי הודו, תרנגולות, חזירים, בקר, כבשים ובתי מטבחיים אוטומטיים מצוידים במקפיאים וקווי אריזת בשר, הפך ליצרן הבשר הגדול ביותר ברומניה. כל המתקנים הללו הוקמו במהלך השנים מכספי המוסד, בתיווכו של הנרי יעקובר, בתמורה למתן אשרות יציאה ליהודי רומניה.[10]
הערך המוסף של הנרי יעקובר בביצוע בהשלמת עסקאות אלה התבטא ביכולתו לספק את בעלי החיים ואת הציוד החקלאי המבוקשים על ידי ממשלת רומניה. הוא נדחק לשוליים לאחר עלייתו של צ'אושסקו לשלטון בשנת 1965, כאשר ממשלת רומניה דרשה לקבל תמורת אשרות היציאה כסף מזומן במקום בעלי חיים וציוד חקלאי ותעשייתי. הוא המשיך לעבוד עד קרוב למותו בשנת 1975, אבל חשיבותו פחתה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Ioanid Radu, Securitatea și vânzarea evreilor. Istoria acordurilor secrete dintre România și Israel, Elefant Online, 2016-06-14, ISBN 978-973-46-5402-4. (ברומנית)
- ^ Sătmăreanul Henry Jakober a fost intermediarul plecării evreilor din România în anii ‘60 | Informaţia Zilei, 2015-04-18 (ברומנית)
- ^ Cum a început Securitatea să vândă oameni (II) | Revista 22, revista22.ro, 2014-09-30 (באנגלית)
- ^ eBook+Securitatea+si+vanzarea+evreilor.+Istoria+acordurilor+secrete+dintre+Romania+si+Israel+-+Radu+Ioanid, www.libris.ro
- ^ אוסף מכתבי הרה"ח ר' בנימין גורודצקי יו"ר "לשכת העזרה לפליטים וסידורם" – פריז, תשי"ד-תשי"ט | קדם בית מכירות פומביות בע"מ, באתר www.kedem-auctions.com
- ^ 1 2 Radu Ioanid, The Ransom of the Jews: The Story of the Extraordinary Secret Bargain Between Romania and Israel, Rowman & Littlefield, 2021-06-23, ISBN 978-1-5381-4075-8. (באנגלית)
- ^ Dennis Deletant, Good wine needs a bush: The British Council and Romania, 1937 to 1990
- ^ Congressional Record Index: Proceedings and Debates of the ... Congress, U.S. Government Printing Office, 1965. (באנגלית)
- ^ United States Congress, Congressional Record: Proceedings and Debates of the ... Congress, U.S. Government Printing Office, 1965. (באנגלית)
- ^ Red Horizons: Chronicles of a Communist Spy Chief [Hardcover ed. 0895265702, 9780895265708], dokumen.pub (באנגלית)