הנס קרוך
 | |
| לידה |
3 במרץ 1887 לייפציג, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
7 בפברואר 1970 (בגיל 82) ירושלים, ישראל |
| מדינה |
גרמניה |
| השכלה |
King Albert School |
  | |
הנס קרוך (בגרמנית: Hans Kroch, שם מלא: הנס מאיר צבי קרוך; 3 במרץ 1887, לייפציג – 7 בפברואר 1970, ירושלים) היה בנקאי יהודי-גרמני ניצול השואה. הקים את מלון הולילנד בשכונת בית וגן בירושלים ויזם את הקמת דגם ירושלים בסוף ימי בית שני.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
למד בגימנסיית המלך אלברט בלייפציג. בשנת 1922 הצטרף לבנק "קרוך" שנוסד בשנת 1877 על ידי אביו מרטין סמואל קרוך (1853–1926), ותוך זמן קצר הפך שותף ומנהל הבנק.
הנס קרוך נישא לאלה קרוך לבית ברוך , לבית ברוך (נולדה ב-16 ביולי 1896 בקרלסרוהה), ב 1919, רופאה בהשכלתה, ופעילה חברתית. משפחת קרוך תמכה ביד רחבה בפעילויות חברתיות, דתיות ותרבותיות בקהילה היהודית של לייפציג.[1]
בשנת 1923 ייסד את חברת הירידים והתערוכות של לייפציג. יזם את הקמתו של גורד השחקים הגבוה ביותר בגרמניה בשעתו, בכיכר המרכזית של לייפציג, אַוּגוסטוס-פלאץ (Augustusplatz). הבניין תוכנן על ידי האדריכל בסטלמאייר ונחנך ב-1928. הבניין שמש כמשכנו הקבוע של בנק קרוך והיה ידוע כ-"הבית הגבוה של קרוך" (Krochhochhaus). יזם ומימן בשנים 1929–1930 דיור חברתי קהילתי בסגנון באוהאוס בשכונת גוהליס (Gohlis), בלייפציג, וידועה כ"התיישבות קרוך"- Krochsiedlung.
בשנת 2012 הנציחה העיר לייפציג את זכרו של הנס קרוך, וקראה על שמו בית ספר יסודי בשכונת גוהליס[2].
קורות משפחת קרוך מתוארות בספר Kroch: Der Name bleibt (מילולית: "קרוך: השם נשאר") שיצא (בגרמנית) בשנת 2018[3].
תחת גרמניה הנאצית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, התפרסם בעיתון "לייפציגר טאגסצייטונג" (Leipziger Tageszeitung) שיר שטנה אנטישמי בשם "Der Judenturm" ("המגדל של היהודי")[4] שהכפיש את הנס קרוך.
ב-27 באוקטובר 1938 החל הגסטפו בגירוש יהודים בעלי אזרחות פולנית מתחומי הרייך לפולין. הנס קרוך ואשתו אלה קרוך הקימו עבורם קרן עזרה שפעלה בחסות השגרירות הפולנית[5].
לאחר הפוגרום ב"ליל הבדולח", ב-10 בנובמבר 1938, נעצר קרוך במחנה הריכוז בוכנוואלד, ומשם הועבר למחנה בזקסנהאוזן. הוא שוחרר לאחר שנאלץ לוותר, בשם כל בני המשפחה, על רכושו ועסקיו כולל בנק קרוך. בעקבות חוקי האריזציה סיפח בנק התעשייה והמסחר את בנק קרוך[6].
הנס קרוך, בנו ושלוש בנותיו מצאו מקלט זמני באמסטרדם. אשתו, אלה קרוך נשארה בליפציג, כיוון שהדרכון שלה הופקע, כנראה כדי להפעיל לחץ על הנס קרוך. ב-21 במרץ 1940 נעצרה במהלך ניסיון בריחה להולנד להצטרף למשפחתה, גורשה למחנה הריכוז ראוונסבריק[7] ב-10 במאי 1940 ונרצחה שנתיים לאחר מכן ב-12 במאי 1942 [1]במרכז האותנסיה של ברנבורג(אנ'). כשנודע להנס קרוך על הרצחה, יצא יחד עם ארבעת ילדיו מהולנד לארגנטינה.[1]
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנו, יעקב (ארנסט) קרוך, עלה לארץ ישראל בשנת 1945, במסגרת תנועת הנוער הציוני והצטרף לקיבוץ ניצנים. במלחמת העצמאות נפל בקרב על ניצנים בנגב[8].
בתחילת שנות ה-50, נכנס קרוך לעסקי התיירות בארצות הברית, והחליט להקים גם רשת של בתי מלון בישראל עבור תיירות צליינית. בשנת 1952 רכש מרשות הפיתוח שטח בדרום ירושלים. עליו הוקם מלון הולילנד[9]. בשנת 1953 מימן את סלילת הכביש למקום בקצה שכונת בית וגן[10]. הקמת המלון בפועל החלה ב-1955[11], והוא נחנך ב-1958[12]. בשנת 1956 יזם את הקמתו של מלון גם בחיפה[13]. ב-1959 תרם להקמתו של "המוזיאון לבולאות בירושלים"[14][15].
קרוך ובנותיו, אלזה צ'רני והדה מילמן, עברו לגור לישראל בתחילת שנות ה-60. הוא הקים וילה בה התגורר בסמוך למלון הולילנד.
ב-1962 יזם את הקמת דגם ירושלים בסוף ימי בית שני עם בית המקדש של הורודוס, שנבנה תחת הפיקוח הארכאולוגי של פרופסור מיכאל אבי-יונה[16]. המודל היה עד שנת 2006 במתחם מלון הולילנד ולאחר הריסת המלון עבר למשכנו בקמפוס של מוזיאון ישראל בירושלים[17].
הנס קרוך נפטר בירושלים בשנת 1970 ונקבר בבית הקברות סנהדריה. בנה של בתו אלזה צ'רני-ויינברג, הוא הלל צ'רני. מאז איחוד גרמניה ב-1990 ניהלו יורשיו של קרוך, עשרות תיקי תביעות לפיצויים בגין נכסים שונים, שהיו בבעלותו. לפי הערכות, הם קיבלו פיצויים בהיקף עשרות מיליוני אירו בגין הרכוש. ב-2006, קבע בית משפט בלייפציג כי בניין התיאטרון העירוני היה שייך לקרוך, והעירייה הציעה ליורשיו 3.8 מיליון אירו תמורת ויתור על תביעתם לבעלות בנכס[18].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יורם צפריר, עדות בנוף: על עיצובו של דגם ירושלים במלון 'ארץ הצבי' ('הולילנד'), קתדרה 140, תמוז תשע"א, עמ' 47–86
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 https://www.leipzig.de/jugend-familie-und-soziales/frauen/1000-jahre-leipzig-100-frauenportraets/detailseite-frauenportraets/projekt/kroch-ella-geborene-baruch
- ^ =Hans-Kroch-Schule Grundschule in Gohlis, Leipzig (בגרמנית)
- ^ Spithaler, Hans-Otto; Weber, Rolf H.; Zimmermann, Monika (במאי 2018). Kroch - der Name bleibt: Das Schicksal eines jüdischen Familienunternehmens in Leipzig. Mitteldeutscher Verlag. ISBN 978-3-96311-007-8.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Prof. Joseph Avron, A Hate Poem (באנגלית)
- ^ Stolpersteine Leipzig: Sebastian-Bach-Straße 53, www.stolpersteine-leipzig.de (באנגלית)
- ^ עמירם ברקת, בזכות איחוד גרמניה שבו נכסי הסב לנכדו, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2006
- ^ Stolpersteine Leipzig: Sebastian-Bach-Straße 53, www.stolpersteine-leipzig.de (באנגלית)
- ^ רק אחרי נדודים, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2006
- ^ יעל גרינפטר, 22.8.1974 / פרויקט הולילנד בירושלים יוצא לדרך, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2011
- ^ הלואה לעבודות דחק בירושלים, מעריב, 10 במרץ 1953
- ^ "ישראל צריכה להכין עצמה לחצי מיליון תיירים לשנה", הַבֹּקֶר, 21 באוגוסט 1955
- ^ "הולילנד - מלון חדש בבירה", הַבֹּקֶר, 22 ביולי 1958
- ^ ייבנה מלון מפואר על הכרמל, דבר, 26 ביוני 1956
- ^ יהושע מרקוס, המוזיאון לבולאות בירושלים, על המשמר, 2 בספטמבר 1959
- ^ נחנך <<המוזיאון הירושלמי לבולאות >>, הארץ, 27 באוקטובר 1959
- ^ שפי גבאי, בית המקדש נבנה ב.....הולילנד, דבר, 13 באוקטובר 1967
- ^ אסתר זנדברג, סלע קיומנו, קנ"מ 1:50, באתר הארץ, 28 ביוני 2006
- ^ עמירם ברקת, הנכד שהשקיע בהולילנד את כספי הפיצויים של סבו מגרמניה, באתר גלובס, 8 באפריל 2010