הבחירות לראשות העבודה (1980)

‹ 1977 1992 ›
הבחירות לראשות העבודה
18 בדצמבר 1980
מועמד	שמעון פרס	יצחק רבין
מספר הקולות	2123	875
אחוזים	70.32%	28.98%
הזוכה: שמעון פרס

הבחירות לראשות מפלגת העבודה נערכו ב-18 בדצמבר 1980, במסגרת הוועידה השלישית של המפלגה. שמעון פרס, יושב ראש המפלגה המכהן, גבר על ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין עם כ-70% מקולות צירי הוועידה. רבין קיווה לזכות בקולותיהם של תומכי יגאל אלון שהתמודד על הנהגת המפלגה בתקופה שקדמה למותו בפברואר 1980, אך מחנה פרס היה מאורגן יותר ונתמך על-ידי בכירים במנגנון המפלגתי. ההתמודדות קיבעה את תופעת המחנאות שאפיינה את המפלגה בתקופתם של פרס ורבין.

רקע

ב-1977 התפטר ראש הממשלה יצחק רבין מתפקידו כיושב ראש מפלגת העבודה על רקע פרשת חשבון הדולרים. שר הביטחון שמעון פרס נבחר באפריל 1977 להנהיג את המפלגה על-ידי מרכז המפלגה ברוב גדול, כאשר מתוך 815 חברי מרכז רק שמונה התנגדו ו-18 חברים נמנעו. פרס עמד בראש המפלגה בבחירות לכנסת התשיעית, בה הפסידה מפלגת העבודה את השלטון למפלגת הליכוד ועברה לאופוזיציה.

מועמדותו של יגאל אלון

לאחר הבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 החל להסתמן במפלגת העבודה מאבק בין שני מחנות, מחנה פרס מצד אחד ומחנה אלון-רבין מצד שני. בפרס תמכו רוב המחוזות והסניפים העירוניים, תנועת המושבים, המשמרת הצעירה, עיירות הפיתוח ומספר בכירים כמו אבא אבן וחיים בר-לב. מחנה אלון-רבין נתמך בעיקר על-ידי התנועות הקיבוציות. ב-1979 יצא לאור ספרו של יצחק רבין "פנקס שירות" שבו הטיח ביקורת בשמעון פרס, מה שהחמיר את המתיחות בין המחנות. במהלך 1979 העלה יגאל אלון את שאלת ההתמודדות על ראשות המפלגה. אלון בתחילה נמנע מלהכריז כי הוא מעוניין להנהיג את המפלגה, אך טען כי נוצר צורך לקבוע כיצד ייבחר ראש הרשימה בבחירות לכנסת העשירית. פרס טען כי התמודדות תביא לפילוג במפלגה ותחבל במאמצי השיקום שלה לאחר ההפסד בבחירות ב-1977 ובמפלגה נוצרה אווירה של התמודדות. המתיחות בין המחנות באה לידי ביטוי, בין השאר, במחלוקת על איוש הוועדה שמכינה את וועידת המפלגה. פרס הגיש רשימה לאישור לשכת המפלגה וראשי התנועות הקיבוציות טענו כי הן קופחו. ביולי 1979 הגיעו פרס ואלון לפשרה שאושרה על-ידי לשכת המפלגה. לשכת המפלגת הכירה בלגיטימיות הדמוקרטית של הצגת מועמדות אך הביעה דאגה מיצירתה של אווירת התמודדות מלאכותית. הלשכה קבעה כי איש לא הציג מועמדות לראשות המפלגה ושמעון פרס הוא יושב ראש המפלגה, ראש הרשימה ומועמדה לראשות הממשלה.

בריאיון לעיתון "מעריב" בספטמבר 1979 אמר יגאל אלון כי לפני הבחירות הקודמות היה הסכם בינו לבין פרס לפיו אלון לא יתמודד על ראשות הממשלה ויהיה רשאי לבחור בכל תפקיד בו יחפוץ בממשלה בראשות פרס, אך הסכם זה פג. אלון טען כי חברי מפלגה דוחקים בו להתמודד על ראשות הממשלה ויצחק רבין בראיון ל"קול ישראל" הביע תמיכה במועמדותו ואמר כי לדעתו פרס איננו האיש המתאים להוביל את המפלגה והמדינה. פרס דרש לקיים התמודדות באופן מיידי במרכז המפלגה שתקבע את מועמד המפלגה לראשות הממשלה בכנסת העשירית ואלון טען כי יש לקיים התמודדות במרכז מפלגה חדש שייבחר על-ידי הוועידה. ישראל גלילי ניסה לפשר בין השניים, אך ללא הועיל.

בינואר 1980 צידדה ועדת החוקה של מפלגת העבודה בעמדתו של אלון וקבעה כי מרכז המפלגה הנוכחי איננו יכול לבחור את מנהיג המפלגה לבחירות לכנסת העשירית. ב-11 בינואר 1980 הודיע אלון רשמית בריאיון לטלוויזיה, כי בכוונתו להתמודד על ראשות הממשלה. ב-13 בינואר התכנס מרכז מפלגת העבודה וקבע כי כן יש בסמכותו לקבוע מועמד לראשות ממשלה. 424 חברי מרכז תמכו בהחלטה אל מול 19 מתנגדים ו-19 נמנעים. תומכי אלון לא השתתפו בהצבעה לאות מחאה. ב-17 בינואר החליטה לשכת מפלגת העבודה ברוב של 32 מול 2 כי מרכז המפלגה יצביע כעבור ימים ספורים על מועמד לראשות ממשלה. ב-20 בינואר הצביע מרכז המפלגה על מועמדותו של פרס כאשר 457 תמכו, 220 התנגדו ו-41 נמנעו. פרס טען כי זוהי הכרעה מפורשת הקובעת כי הוא מועמד המפלגה לראשות הממשלה בבחירות לכנסת העשירית ואלון טען כי מדובר בהכרעה זמנית עד לוועידת המפלגה. אלון טען כי השיג תוצאה טובה מן הצפוי בהתחשב בכך שלא עמדו לרשותו מנגנון ותקציב והוא איננו פורש מהמירוץ. במאמר בעיתון דבר בתחילת פברואר כתב היועץ המשפטי של המפלגה, זאב טריינין, כי החלטת ועדת החוקה של המפלגה הייתה בגדר "הוראת שעה" ומרכז המפלגה יהיה רשאי לבטל אותה ולבחור מועמד חדש לראשות הממשלה.

התמודדתו של של יצחק רבין מול שמעון פרס

ב-29 בפברואר נפטר יגאל אלון ומתוך מחנה אלון היו פניות אל יצחק רבין על מנת שהוא יתמודד מול פרס על ראשות המפלגה. דני רוזוליו, יצחק בן-אהרון ויעקב צור, מראשי הקיבוץ המאוחד, ואלמנתו של אלון, רות, קראו להמשיך לקיים את מחנה אלון בהנהגתו של רבין. רבין השהה את תשובתו לקריאות. באפריל הוחלט לדחות את וועידת מפלגת העבודה שתוכננה ליולי. בסוף ספטמבר אמר פרס בראיון לטלוויזיה כי הוא בעד התמודדות אך, בהתייחסו להצבעת המרכז בינואר, אמר כי ההכרעה כבר נפלה. באוקטובר 1980, כחודשיים לפני הוועידה, אמר פרס כי אם הוועידה תבטל את החלטת המרכז מינואר שקבעה שהוא המועמד, הוא לא יתמודד מול רבין. יומיים לאחר מכן טען פרס כי אמר את הדברים בשיחה סגורה ואין מדובר בהצהרה רשמית. בתקופה שקדמה לוועידה ניסו גורמים במפלגה לפשר בין מחנות פרס ורבין ולמנוע התמודדות. בליל שבת 11 באוקטובר הודיע רבין בטלוויזיה על התמודדותו. במוצאי שבת כינס רבין מסיבת עיתונאים בבית סוקולוב וטען כי למפלגת העבודה סיכוי גדול יותר לנצח בבחירות אם הוא יעמוד בראשה. רבין טען כי יש לאפשר למוסדות המפלגה החדשים לבחור את מנהיג המפלגה ואין להסתמך על החלטת מרכז המפלגה מינואר. בסוף נובמבר החליט מרכז מפלגת העבודה לקיים הצבעה לראשות המפלגה במסגרת וועידת המפלגה ב-18 בדצמבר.

תומכי פרס הקימו ארגון תמיכה בו בשם "אל"ף - אזרחים למען פרס" שהונהג על-ידי אבא אבן, חיים בר-לב וחיים הרצוג. הארגון פרסם מודעות תמיכה בפרס וקיים חוגי בית. ראשי ועדי העובדים הגדולים במשק תמכו בשמעון פרס. עוד תמכו בפרס מזכ"ל ההסתדרות ירוחם משל וכן חברי כנסת ופעילי מפלגה בולטים כמו: שושנה ארבלי-אלמוזלינו, נאוה ארד, עוזי ברעם, שלמה הלל, יחזקאל זכאי, משה (מוסה) חריף, מיכה חריש, גד יעקבי, ומשה שחל.

ברבין תמכו ראשי הקיבוץ המאוחד יצחק בן אהרון, יעקב צור ודני רוזוליו. בנוסף תמכו ברבין חברי כנסת ופעילי מפלגה בולטים כמו: ז'אק אמיר, אהרון ידלין, שבח וייס, אורה נמיר וראש עיריית הרצליה יוסף נבו.

לקראת וועידת המפלגה נאבקו ביניהם מחנות פרס ורבין על בחירת צירים לוועידה ועל הנהלים לבחירת מוסדות המפלגה תוך חילופי האשמות. לאחר הכרזתו של רבין על מועמדותו אמר פרס כי הוא מוכן להתמודדות בוועידה אך טען כי זה "משונה" שרבין לא התמודד קודם לכן כאשר פרס עסק בשיקום המפלגה. רבין הגיב כי הוא תמך במועמדותו של יגאל אלון. פרס טען כי ההתמודדות תפלג את המפלגה כאשר היא מנסה להשתקם ולשוב לשלטון ורבין ציין כי דווקא פרס הוא זה שפילג את המפלגה כאשר היה ממקימי רפ"י. בנובמבר פרסם השבועון הצרפתי ל'אקספרס כתבה לפיה הקבלן בצלאל מזרחי נתן ללאה רבין 250 אלף לירות באמצעות המחאה בכדי לשלם את הקנס שהוטל עליה בעקבות פרשת חשבון הדולרים ובידי אנשי פרס הוכחה לכך, בה הם ישתמשו בכדי לזכות בהתמודדות מול רבין. רבין הכחיש ודרש את התייחסותו של פרס, שדחה בשאט נפש את הידיעה.

לקראת בחירת הצירים לוועידה ערכה מפלגת העבודה מיפקד וכ-263 אלף חברים התפקדו. הוועידה אמורה הייתה להיות מורכבת מ-3101 צירים כאשר מתוכם 2701 נבחרים בסניפי המפלגה. שאר הצירים הגיעו מתוך ההתיישבות העובדת, מקומות עבודה, ההסתדרות, חברי כנסת, חברי לשכת מפלגת העבודה, נבחרי הסוכנות, אבות התנועה ואנשי רוח. מחנה פרס ומחנה רבין התדברו ביניהם בכדי להסכים על נהלים לבחירת מרכז מפלגה חדש.

בסוף נובמבר נערכו בחירות בסניפי מפלגת העבודה ברחבי הארץ לבחירת צירים לוועידה. לפי הערכות, כשני שלישים מהצירים שנבחרו הם תומכי פרס וכשליש תומכי רבין. פרס זכה להצלחה בערים ובאיחוד הקבוצות והקיבוצים ואילו רבין זכה להצלחה בקיבוץ המאוחד. פרס טען כי 70-75% מהצירים שנבחרו תומכים בו ורבין טען כי 35%-40% מהצירים תומכים בו. במחנה רבין התלוננו על כך שהבחירות לא התנהלו בצורה תקינה והיו וועדות קלפי שהורכבו מאנשי פרס בלבד. תלונות על אי-סדרים הובילו לכך שבמספר סניפים נערכו בחירות חוזרות. לקראת ההצבעה בוועידת המפלגה המשיכו ביתר שאת חילופי האשמות בין המחנות. בתחילת דצמבר טען רבין בכנס בדימונה כי הבחירות לוועידה לא היו הוגנות ופרס התלונו על ההתקפות האישיות נגדו מצד מחנה רבין.

ההצבעה בוועידת מפלגת העבודה

ב-18 בדצמבר נערכה הצבעה חשאית בוועידת מפלגת העבודה. מתוך 3062 צירים הצביעו 3026 צירים שהם 98.8%. פרס זכה בהתמודדות עם כ-70% מהקולות. 21 נמנעו ו-9 קולות נפסלו.

המועמד	קולות
	מספר	אחוזים
שמעון פרס	2,123	70.32%
יצחק רבין	875	28.98%
נמנעים	21	0.7%
סה"כ קולות כשרים	3,019	100.00%

לאחר ההצבעה בוועידה

המאבק בין המחנות נמשך לאחר הבחירות להנהגת המפלגה. רבין אמר כי מחנהו לא יפורק והוא חיוני להצלחת המפלגה בבחירות. במחנה רבין אף איימו כי יימנעו את כינוס המרכז החדש אם לא יזכו לייצוג של 30%. לאחר הוועידה נאבקו המחנות ביניהם על איוש מטה הבחירות של המפלגה.

בתחילת 1981 החליטה הכנסת להקדים את הבחירות לכנסת העשירית ליוני. בבחירות לכנסת שוב הפסידה מפלגת העבודה בראשות פרס למפלגת הליכוד בראשות בגין ונותרה באופוזיציה.