אמנת הואה (1883)
אמנת הואה (באנגלית: Treaty of Huế 1883) שהושגה ב־25 באוגוסט 1883 בין צרפת לווייטנאם, הכירה בחסות צרפתית על אזורי אנאם וטונקין. האמנה הוכתבה על ידי הדיפלומט הצרפתי פרנסואה-ז'יל ארמאן. מאחר שהאמנה נחשבה לחמורה מדי בחוגים הדיפלומטיים בצרפת, היא מעולם לא אושרה בפריז, והוחלפה ב־6 ביוני 1884 עם אמנה מקלה יותר – 'אמנת הפרוטקטורט', שהייתה הבסיס לשלטון הצרפתי בווייטנאם במשך שבעים שנה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
האמנה הוכתבה לווייטנאמים בעקבות הניצחון הצרפתי בקרב תון אן (20 באוגוסט 1883) על ידי ז'יל ארמאן, הנציב הכללי הצרפתי של טונקין. זמן קצר לאחר הקרב, שר החוץ הווייטנאמי נווין ואן תונג, מלווה במונסיניור גספאר, הבישוף הצרפתי של הואה, סיכמו על שביתת נשק של 48 שעות עם הצרפתים. נווין הסכים לפינוי שתים-עשרה העמדות שהגנו על הנהר, להשמיד את תחמושת ולהסיר את המחסומים שיצרו. לאחר מכן הפליג הרמנד במעלה הנהר.
בהווא הציג הארמנד אולטימטום קשה בפני החצר הקיסרית הווייטנאמי והשתמש במונחים שלא השאירו שום מקום לפשרה. לקיסר הווייטנאמי ולשריו לא הייתה שום הזדמנות לדון בתנאי ההסכם או להתמקח על סעיפים אישיים. עליהם היה לקבל את האמנה במלואה, או ש"הנקמה הנוראה של צרפת" תנקום בהם:
"אם נרצה נוכל להרוס את שורשי השושלת שלך ולתפוס בעצמנו את הממלכה כולה... אתה יודע היטב שלא תציג שום קושי לצבא שלנו. לרגע קיוויתם למצוא עזרה מאימפריה גדולה על הגבולות שלכם, שהופיעה בהזדמנויות אחדות כמחווה אליכם... אתה לגמרי נתון לחסדינו. יש לנו הכוח לתפוס ולהשמיד את עיר הבירה שלך ולהרעיב את כולם למוות. הדבר תלוי בך – לבחור בין מלחמה לשלום. אנחנו לא רוצים לכבוש אותך, אבל אתה חייב לקבל את חסותנו. עבור העם שלך, זוהי ערובה של שלום ושגשוג. עבור הממשלה שלך והחצר המלכותית שלך, זהו הסיכוי היחיד להישרדות. אנו נותנים לך ארבעים ושמונה שעות לקבל או לדחות את הדברים במלואם... אנו מאמינים כי אין בהם שום דבר שיבייש אותך, ואם הם יתבצעו בכנות על ידי שני הצדדים, הם יביאו אושר לעם של אנעם. אבל אם אתה דוחה אותם, אתה יכול לצפות לחוש את הסבל הנורא של שיקוליך המוטעים. האסון הגרוע ביותר שאתה מסוגל לדמיין יהיה קצר בהרבה ממה שיקרה לך. האימפריה של אנאם, שושלת המלוכה שלה, נסיכיה והחצר המלכותית שלה יכחדו.. שמה של וייטנאם יימחק מההיסטוריה."[1]
הקיסר הווייטנאמי נכנע מיד וב־25 באוגוסט 1883 חתמו הצדדים הווייטנאמים והצרפתים על חוזה שתנאיו הוכתבו על ידי ארמאן.
מאפייני האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוזה הואה נתן לצרפת את כל מה שרצתה בווייטנאם. הווייטנאמים הכירו בלגיטימיות של הכיבוש הצרפתי של אזור קוצ'ינצ'ינה, קיבלו חסות צרפתית לאזורי אנאם וטונקין והבטיחו להחזיר את כוחותיהם מטונקין. וייטנאם, בית המלוכה שלה והחצר המלכותית שלה שרדו, אבל תחת חסות צרפתית. צרפת קיבלה את הזכות להציב מפקד צבאי שיתגורר בהווא, ויהיה תחת אחריות הנציב הצרפתי האזרחי בטונקין ויוכל לדרוש פגישות אישיות עם המלך הווייטנאמי. תנאי זה היה ויתור שהווייטנאמים מעולם לא היו מוכנים לעשות. כדי להבטיח שלא יהיו שום נסיגה מצד הווייטנאמים, השתלט חיל מצב צרפתי קבוע על "מבצר ת'ון" ועל שרשרת ההרים של דאו נגאנג בגבול שבין אנאם לטונקין (סעיף 3). שטחים גדולים וייטנאמים הועברו מאנאם לקוצ'נצינה ולטונקין. הצרפתים ביטלו את חובות המדינה (סעיף 26), אך דרשו בתמורה את המחוז הדרומי של בינה ת'ון, שסופח למושבה הצרפתית של קוצ'ינצ'ינה (סעיף 2). באותו זמן הועברו המחוזות הצפוניים של נגיי אן, ת'אן הואה וחא טאנה וצורפו לטונקין, שם הם היו נתונים תחת פיקוח צרפתי ישיר. בתמורה התחייבו הצרפתים לסלק ארגון שודדי הים – "הדגלים השחורים" מטונקין ולהבטיח את חופש המסחר על הנהר האדום (סעיף 23). אלה לא היו "ויתורים" צרפתיים, כי הם התכוונו לעשות את שניהם בכל מקרה.[2][3]
תיקון האמנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההסכם שכתב ארמאן מעולם לא אושר בצרפת. אחד ההיבטים הבעייתיים ביותר שלו, בעיני פריז, היה שהוא כפה ויתורים טריטוריאליים משמעותיים על וייטנאם. הוראות אלה שיקפו את השקפתו האישית של הרמנד כי צרפת צריכה לשאוף לכבוש של כל וייטנאם. זאת לא הייתה עמדתו של משרד החוץ הצרפתי, שהאמין כי צרפת תהיה בטוחה יותר עם תנהג בשלטון עקיף בווייטנאם, באמצעות פרוטקטורט (מדינת חסות). משרד החוץ הצרפתי ניסח גרסה מתונה יותר של האמנה, שתיקנה חלק מהסעיפים הקשים יותר של אמנת הארמנד.
בהתעלמות מהסתייגויות משרד החוץ, ניסו השלטונות הצרפתיים בטונקין לאכוף את אמנת ארמאן בסתיו 1883, אך ללא הצלחה. הווייטנאמים שילמו רק מס שפתיים לסעיפי האמנה. הנסיך הוואנג קאם ויאם המשיך להחזיק את בסון טאי עם צבא וייטנאמי גדול, בניגוד לסעיף 4 של האמנה, והרשויות האזרחיות שיתפו פעולה עם הצרפתים רק שלא הייתה להם ברירה. בית המלוכה בהווא רק שינה את עמדתו הסרבנית לאחר שאדמירל קורבה גרם לתבוסה קשה למפקד שודדי הים ליו יונג-פו בסון טאי בדצמבר 1883. בהאמינו כי התנגדות נוספת היא חסרת תועלת, הורה הקיסר בהווא לרשויות האזרחיות בטונקין לשתף פעולה עם הצרפתים.[4]
בינואר 1884 ביקר הדיפלומט הצרפתי ארתור טריקו בהואה כדי לקבל את אישור החוזה ממשלת וייטנאם. בהיותו מודע לכך שהניצחון בסון טאי הציב את הצרפתים בעמדה חזקה, רמז טריקו שכמה מהסעיפים הבעייתיים יותר של אמנת ארמאן עשויים להשתנות אם הווייטנאמים יפגינו את כנותם. ב־1 בינואר 1884 הכריזה ממשלת וייטנאם על דבקותה המלאה באמנת ארמאן.[5]
אמנת ארמאן הוחלפה בסופו של דבר על ידי חוזה חדש של הואה, שנחתם ב-6 ביוני 1884. הסכם 1884 נחתם בעקבות חתימת הסכם טינטסין בין צרפת לסין ב-11 במאי 1884, שבו סין ויתרה במפורש על זיקתה ההיסטורית לווייטנאם. ההסכם נחתם עם צרפת על ידי ז'יל פאנוטר, השר הצרפתי החדש לסין.[6]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ McAleavy, H., Black Flags in Vietnam: The Story of a Chinese Intervention New York, 1968 pp.. 213-4
- ^ Huard, L., La guerre du Tonkin (Paris, 1887pp. 122-130
- ^ Thomazi, A., La conquête de l'Indochine Paris, 1934,p. 166
- ^ Thomazi, A., La conquête de l'Indochine Paris, 1934,p. 183
- ^ Huard, L., La guerre du Tonkin Paris, 1887,p. 246
- ^ Billot, A., L’affaire du Tonkin: histoire diplomatique du l'établissement de notre protectorat sur l'Annam et de notre conflit avec la Chine, 1882–1885, par un diplomate Paris, 1888